ביאור יש"ר על התורה, בראשית כח:יא

1ויפגע במקום, ולהלן מפרש שהיה במקום ההוא עיר ששמה לוז, ויעקב קרא אותה בית אל, משמע מזה שאינו בית אל הסמוך לעי, כי הוא נקרא כן כבר בימי אברהם שנאמר בין בית אל ובין העי (לעיל י"ג ג'), ואם נאמר שמשה קראו כן על שם העתיד, הנה יהיה ללא צורך להודיענו כאן שהיה לו שם לוז בראשונה, אלא אותו בית אל היא עיר אחרת והמקום שזכר כאן הכתוב הוא בית אל הסמוך לירושלים, והוא הר המוריה, ולכן כתוב במקום בה"א הידיעה להורות על המקום הידוע שנאמר עליו וירא את המקום מרחוק, והנה אילו הלך יעקב מבאר שבע לחרן כדרך הנוסעים לא היה עובר דרך המקום המקודש הזה, אולם השם הוליכו אל המקום ההוא למען הראות לו מראות אלהים, ויעקב שהיה מנעוריו יושב אהלים, לא נסה ללכת בדרך מתמול שלשום, ובלכתו ממקום למקום פגע בהר המוריה מבלי ששם לבו על זה, ולזה כתוב לשון ויפגע:

2וילן שם כי בא השמש, גם אחרי בואו לשם לא ידע יעקב כי המקום קודש הוא, וכמו שאמר אח"כ ואנכי לא ידעתי, ולכן לא התעכב שם בכוונה בעבור קדושת המקום לקבל שם שפע אלהי, אלא סיפר הכתוב שהוצרך ללון שם בעבור כי בא השמש ולא היה לו פנאי ליכנס לעיר לוז ביום, ולפי שקרה כל זה בהשגחה העליונה, לכן אחז"ל ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:

3ויקח מאבני המקום, אחת מאבני המקום כדכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

4וישם מראשתיו, תחת ראשו, והוצרך לספר זה לפי שאח"כ שם אותה מצבה, ולמדנו מזה מעלת הצדיק שיצא ערום ובחוסר כל מבית אביו, כמו שאמר אח"כ כי במקלי עברתי את הירדן הזה והוא בורח מפני אחיו בצרת לב, ובבאו אל ארץ נכריה ואל הר שמם לא עבר בו איש, היה די לו באבן קשה תחת ראשו לשכב עליה, ולא התרעם על ה' ולא שאל ממנו דבר, וזו באמת מדת ההסתפקות במעלה נפלאה: