ביאור יש"ר על התורה, בראשית ג:א

1והנחש היה ערום, מפורש בס' איוב ובסיפור מיתת אחאב בנביאים שבין רבבות מלאכי מעלה יש קצתם משטינים בני אדם ביום משפט ומלמדים עליהם חובה, לא לחרוץ על פיהן משפט בני אדם כי הוא ב"ה לבדו גוזר ומצוה וכל אשר יחפוץ יעשה, אבל גזרה חכמתו ית' להודיעם סודו הן כדי להעמידם על יושר משפטיו ית' הן לנסות על ידיהם את הצדיקים כמו שקרה לאיוב, הן מטעמים אחרים נעלמים מבני אדם, ודומה לזה מצאנו ביהושע הכהן הגדול שהיה השטן עומד על ימינו לשטנו, כלומר ששאל מופת שינסהו השם בשפטיו, אבל ה"ית גער בו ולא רצה לשמוע אליו שכפי דרך חכמתו העליונה לא היה צריך לנסיון, והנה על פי מה שספר הכתוב בענין איוב מתברר לנו ענין הנחש שזכר כאן הכתוב, כי כאשר ברא השם ב"ה את האדם ואשתו בצלם ודמות והושיבם בגן עדן באושר גדול בעבור ישמרו חקיו ביום משפט בהתיצב בני אלהים אמר השופט העליון, השמתם לבכם אל יציר כפי ההולך לפני באמת ובצדקה, ידע שמי ואכבדהו, אז בא גם השטן כדרכו, ובקנאתו לכבודם אמר למה יפלא שהאדם ואשתו שומרים מצותך, והרי אינם יודעים לעשות רע כי הם לבדם בארץ, אבל אילו יחיו בקרב אנשים חטאים שיסיתום בחלקלקות ויודיעום שאם יאכלו מפרי העץ ההוא יעלו למדריגה יותר גדולה, מיד יתפתו לדבריהם ויעברו על מצותך, אז נתן לו ה"ית רשות לברר הדבר במופת אע"פי שידע שלא יעמדו בנסיון, וזה מטעמים שכתבנו (לעיל ב' י"ז), והשטן יצא מלפני ה' למלאות עצתו, ולפי שאדם אחר בארץ אין להסית על ידו את אדם וחוה, הוצרך לבחור באחד הבע"ח, ולא מצא מוכן בכולם כי אם הנחש שהיה ערום מכל חית השדה, והשטן העיר את הנחש וישם דבר בפיו והוא דבר מה שדבר אל האשה, והנה הכתוב קצר בתעלומות כאלה ורק הודיענו שהנחש היה ערום מכל חית השדה, ותואר ערום נופל על המרבה מחשבות בלבו טרם יעשה דבר, כלומר שמבקש תחבולות ודרכים שונים כדי שיצליח מעשהו, וכדרך שנבאר (שמות כ"א י"ד), ומלבד שכל החיות היו בתחילת הבריאה יותר שלימות ממה שהן עתה, העיד הכתוב שהיה הנחש שלם מכולן בערמימות, ולכן בחר בו השטן:

2אף כי אמר אלהים, מפשטות הכתובים נראה שדברי הנחש בפסוק זה מחוברים עם דבריו בפסוק ד', ושעורו אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן אעפי"כ לא מות תמותון, אלא שהאשה בשמעה כי שקר בפיו, שהרי באמת לא אסר האכילה משאר האילנות, נכנסה תוך דבריו ואמרה לא כן הדבר, כי מפרי עץ הגן מותר לנו לאכול, אבל מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים וגו', וככלותה לדבר אז השלים הנחש את דבריו הראשונים ואמר לא מות תמותון, ואע"פי ששמע תשובת האשה רצה לגמור דבריו כאומר, יהיה איך שיהיה בין שאסר לכם כל פירות הגן בין שלא אסר כ"א פרי עץ הדעת כמו שאמרת, באמת לא תמותו באכלכם ממנו:

3אמר אלהים, לא הזכיר הנחש שם הנכבד והנורא כי לא ידעו: