ביאור יש"ר על התורה, בראשית ל:לה

1ויסר ביום ההוא, תכף שעשו תנאי זה ביניהם וטרם ישוב יעקב אל השדה להפריד את הצאן כמו שהתנו לעשות, הלך לבן לבדו אל העדר מבלי שירגיש יעקב, והסיר במהרה כל הצאן עקוד וטלוא ונתנם ביד בניו והרחיקם דרך שלשת ימים כדי שלא יידע היכן הן, ובזה עשק את כל שכרו בפעם אחת, כי לא השאיר ליעקב רק הצאן הלבנות, והיה מתנצל בזה לאמר, הנה התנינו שתקח לך כל נקוד וטלוא שתמצא, ואם לא תמצא דמך בראשך, ואני איני אשם בדבר, כי אולי גנבים באו לך או שודדי לילה ולקחו כל שה נקוד וטלוא:

2את התישים, עזים זכרים, והנה בפסוק ראשון לא נזכרו תישים, כי אולי נכללים במה שאמר כל שה נקוד וטלוא, ואחריהם זכר וטלוא ונקוד בעזים שהם הנקבות, ובפסוק השני כלל במלת עזים זכרים ונקבות, וכאן פירש וזכר התישים שהם הזכרים, ואח"כ הזכיר העזים שהם הנקבות, ולכן בא התואר בלשון נקבה, הנקודות והטלואות:

3העקודים, שמשונים במראה במקום עקידתם ביד וברגל, ואע"פי שלא היו נקודים וטלואים בכל הגוף לקחם לו לבן:

4כל אשר לבן בו, כל מי שהיה בו שום לבנונית, דהיינו צמר לבן בחלק ממנו, ואעפ"י שלא התנו אלא על נקוד וטלוא, דהיינו שיהיה רובו לבן ובו איזה חברבורות מצבע אחר, לקח לו לבן גם כל אשר לבן בו, דהיינו שהיה רובו אדום או שחור ורק במקומות מעטים איזה לבנונית:

5ויתן ביד בניו, בניו של לבן, כי אחר שבא יעקב לביתו נתברך גם בבנים זכרים בזכות יעקב, וקודם לכן היו לו כ"א בנות, ולכן הוצרכה רחל לראות צאנו: