ביאור יש"ר על התורה, בראשית לב:ה

1ויצו אתם לאמר כה תאמרון וכו' כה אמר, צוה אותם ואמר להם בלשון הזה כה תאמרון וכו', והנה מלת לאמר תודיע לשון יעקב אליהם המתחיל מן כה תאמרון, וכה תאמרון מודיע לשונם שיאמרו לעשו ומתקיל מן כה אמר, וכה אמר מודיע לשון יעקב אל עשו מתחיל מן עם לבן גרתי:

2לאדני לעשו, כבר אמרנו (לעיל כ"ז מ"א) שעיקר משטמת עשו על יעקב היתה בעבור מה שברכו אביו הוה גביר לאחיך, וירא עשו פן יבא יעקב וימשול עליו, לכן יעקב ברצותו להעביר יראה זו מלבו קראו פעמים רבות אדוניו, וקרא עצמו עבד נכנע תחתיו כדי שיבין שהוא אינו מבקש למשול בו ויחדל מלשנוא אותו ועוד כי יעקב לא נשתדל להיות בכור בעבור השררה והכבוד או כדי ליקח פי שנים בנחלה, אלא כוונתו היתה לנחול את ברכת אברהם והטובות הרוחניות ולכן עתה שידע כבר מפי האל כי הוא הנבחר ושזרעו ינחל את הארץ ושאר ההבטחות כמו שהודיעו במראה הסולם, לא בקש עוד להשתרר על אחיו, אלא קראו תמיד בשם אדון:

3עם לבן גרתי, כלומר מעולם לא עלה על דעתי לנהוג עמך ברבנות כמו שאמר לי אבי, והראיה על זה כי זה לי שנים רבות שהייתי גר וכאורח נטה ללון בבית לבן ולא חשבתי להתפרד מעליו אחר שנה אחת או שתים ללכת לארצי למשול עליך:

4ואחר עד עתה, ואל תחשוב שהיתה עכבתי נגד רצוני ומפני סבה שמנעני לשוב לביתי, ושאילו הדבר תלוי ברצוני הייתי בא מיד לבית אבי כדי למשול עליך, כי אדרבא נתעכבתי ברצון הלב ובשמחה בבית לבן עד עתה, וזה יורה שמעולם לא חשבתי להתגדל עליך, ולהורות על עכבתו שהיתה ברצון אמר כאן לשון ואחר כי השורש הזה יורה תמיד על עכבה ברצון, ואין כן שורש מהמה שהוראתו על העכבה מפני סבה ונגד רצון המתעכב כמו שאמרנו (לעיל י"ט ט"ז):