ביאור יש"ר על התורה, בראשית לד:יג

1ויענו בני יעקב, הנה חמור ושכם אל אביה ואחיה דברו, אבל הזקן לא ענה אותם דבר כי בניו ידברו במקומו בענין הזה לכבודו, שבעבור היות הדבר להם לקלון לא ירצו שיפתח פיו לדבר בו כלל:

2במרמה, בדין היה שידברו אתו במרמה כי אחרי הנבלה הגדולה שעשה שכם לאנשים צדיקים שלא עשו עמו רק טוב וקנו מאתו בכסף מלא מעט קרקע לנטיית אהלם, רצה גם כן לרמותם ולהראות עצמו כאילו אין עול בכפיו, ובא בחלקלקות לשאול את דינה אחרי אשר גזל אותה בחזקה וענה אותה, והיתה המרמה בזה שהראו את עצמם כאילו לא ידעו כלום ממה שענה שכם את אחותם מאחר שהוא בקש להעלים מהם מה שעשה ותיקנו תשובתם באופן שיחשוב שכם כאילו הם ימלאו את בקשתו, אבל הם לא אמרו בפירוש שיתנו לו את דינה, וכמו שנפרש בסמוך, ועוד חשבו בני יעקב שלא יעשו כן בני העיר להמול כולם בעבור שכם, ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כלם נמולים, יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם בלי שפיכת דמים וילכו, ובעצה הזאת הסכים גם אביהם, כי בפניו דברו, אבל מה שהרגו אח"כ כל אנשי שכם היה לסבה אחרת ולא כיונו אליה עתה, כמו שנפרש שם:

3אשר טמא את דינה אחתם, שב על במרמה, כי לזה דברו במרמה על אשר טמא את אחותם ורצה להעלים מהם דבר זה: