ביאור יש"ר על התורה, בראשית לד:טז

1ונתנו את בנתינו לכם, בזה גלו כוונתם שמעשה המילה לא יועיל אלא לעתיד להתחתן זה עם זה, אך לא לתקן מה שעבר:

2ואת בנתיכם נקח לנו, תפשו הלשון שאמר חמור להם בנתינה ולקיחה, אבל להלן חמור הפך הדברים לאנשי עירו:

3והיינו לעם אחד, בעלי הברית שכרת ה' עם אבותינו ומוכנים לקבל תורתו, והנה בני יעקב כוונו בזה לטובת אנשי שכם כדי לגיירם אם היה אפשר, אבל כשבא חמור לדבר אל אנשי עירו ואמר אך בזאת יאותו וכו' להיות לעם אחד לא היתה כוונתו להמיר דתו ולהשליך גילולי ומפניו, אלא כיון לרמות את בני יעקב ולשלול אח"כ את כל אשר להם כמו שנפרש בסמוך: