ביאור יש"ר על התורה, בראשית מ:יד

1כי אם זכרתני וכו' והזכרתני אל פרעה, פועל זכר בקל ענינו על שמירת הדבר בלב, והפכו השכחה, אבל בהפעיל יורה על הזכירה בפה שע"י הדבור יעורר זכרון הדבר בלב השומע, והוא מזכיר הדבר לאחרים, וכן כאן אמר יוסף לשר המשקים אם תקבע בלבך זכרוני באוכן שלא תשכחני כאשר ייטב לך, ואם תרצה לעשות עמדי חסד, אז אני מבקש ממך שתזכירני בפה אל פרעה, ועי"ז תוציאני מן הבית הזה:

2אתך, כאילו אני עמך:

3כאשר ייטב לך, שאז בודאי תשכח כל הצרות הראשונות אשר עברו עליך, אבל אותי זכור ואל תשכח:

4ועשית נא עמדי חסד, לא רצה יוסף לאמור לו זכר נא מה שעבדתיך באמונה שנה תמימה בבית הזה והייתי בכל עת מוכן לשרתך בכל מה שתבקש, א"כ ראוי לך ג"כ לשלם טובה תחת טובה, אלא מרוב ענותו בקש ממנו בתורת חסד שייטיב עמו בזה להזכיר אותו אל פרעה:

5והזכרתני אל פרעה, שתספר לו כל קורותי, כי אין בי עון, וראוי למלך שיצילני מיד עושקי, והנה טעה כאן יוסף לשום מבטחו בשר המשקים, כי אחרי שכל קורותיו היו בהשגחה האלהית להיטיבו באחריתו, היה לו לבטוח בה' שיצילהו משם כשירצה בלי סיוע ב"ו, ולכן נענש להתעכב שם עוד שנתים ימים, כדי שיצא אח"כ נקי מן העון הזה ויבין חטאתו אשר חטא, וכן היה, שהוא בעצמו הודה אח"כ ואמר לאחיו לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים (לקמן מ"ה ז'), והדבר הזה גילה לנו המשורר באמרו עד עת דברו אמרת ה' צרפתהו (תהלים ק"ה), כי ע"י העונש הזה צרפהו השם כצרף כסף, על אשר שם בשר זרועו, והאריך לו שתי שנים עד עת בא דברו של יוסף לפני המלך, שהזכירו שר המשקים: