ביאור יש"ר על התורה, בראשית מד:יח

1ויגש אליו יהודה, כששמע המשפט החרוץ ליקח את בנימין לעבד, ואחיו שותקים מפני היראה, נתרחק מאתם ונגש הוא לבדו אל יוסף לדבר עמו, כי עליו מוטל הדבר להציל את בנימין:

2ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, יתכן לפרש לפי שעד עתה היה המליץ בינותם בדברם אליו, חשבו בתחלה שיוסף אינו מבין בלשונם, וכעדות הכתוב והם לא ידעו כי שומע יוסף (לעיל מ"ב כ"ג), אבל כשראו שהלך מעליהם נטרד ומיצר אחר שאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וכו', נולד ספק בלבם שאולי יבין יוסף בלשון עברי, ומה גם אחרי שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו נתאמת אצלם שהוא מכיר משפחתם ועניניהם ובראותם עתה השבת הכסף פעם שנית באמתחותיהם ועלילת הגביע נתחזק בלבם הספק שיש בכל מעשי יוסף ענין נסתר וכוונה מיוחדת להרע עמם, מה שלא עשה לשאר האורחים הבאים שמה לשבור אוכל, לכן מלאו לבו ליהודה להתקרב אל יוסף ולדבר עמו פה אל פה בלי מליץ, כדי שיגעו דבריו לאזני יוסף כמו שאומרם ממש בלי העתקה, כי חשש גם כן אולי המליץ לא יעתיק דבריו כמשפט, כי אחרי כל הקורות אותם לא יאמין עוד לשום אדם מעבדי המלך, ולזה אמר באזני אדוני, וחשב יהודה שעכ"פ אם יוסף יחליט עוד שהוא אינו מבין לשונם, אז יבא המליץ לתרגם דבריו, ולפי שנראה לו כעזות פנים לדבר פה אל פה לפני המושל, אמר ואל יחר אפך בעבדך:

3כי כמוך כפרעה, ירא אני לדבר לפניך כמו לפני המלך, כי אתה מושל כפרעה ופרעה כמוך: