ביאור יש"ר על התורה, בראשית מח:יז

1וירא יוסף כי ישית אביו, מלת וירא על ראיית השכל והוא לשון הבנה, ופועל ישית הוא עתיד כפשוטו, והענין כך, בתחלה בהרמת ידיו של יעקב ובהושטתו אותן טרם הניחן על ראשיהן, הכיר יוסף שרצונו לתת את ימינו על ראש אפרים, ותמך את ידו להסיר אותה מעל ראש הצעיר ולשומה על ראש הבכור, ודבר דבריו אל יעקב, ויעקב השיב לו ידעתי בני ידעתי וכו', והיה כל זה לפני הברכה, אלא שלא להפסיק הענין גמר הכתוב את כל ענין הברכה, ואח"כ חזר לספר את הנעשה מקודם, ואין זה בכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי הכלל הזה נאמר על שני מעשים מיוחדים שנכתב בראשונה את הנעשה לאחרונה, אבל בסיפור אחד אשר יש בו גם איזה ענינים פרטיים שאינם עיקריים כל כך דרך המספר הנבון לספר תחלה הדבר העיקרי בדרך כלל, ולא יפסיק בדבריו להודיע בסיפורו הכללי גם את הפרטים ההם, כדי שלא לבלבל דעת השומע, ואח"ז יספר הפרטים אשר נעשו טרם שנעשה הדבר העיקרי שכבר סיפר אותו:

2וירע בעיניו, כי הוא הביא בכונה את מנשה מימין אביו כדי שיקבל הברכה בימין הזקן, ואין ספק שלא ירד יוסף לסוף דעת אביו כשאמר לו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, והקדים בדבריו אפרים למנשה, אלא חשב יוסף שאמר כן במקרה ולהודיע ששניהם חביבים אליו בשוה, ורק עתה כשראה ששכל את ידיו הרגיש בדבר:

3ויתמך יד אביו, הרימה מעל ראש בנו ותמכה בידו:

4להסיר אתה מעל ראש אפרים, (כדי לשומה) על ראש מנשה, וכן כל לשון הסרה כתוב בקוצר, סורה אלי אל תירא (שופטים ד' י"ח), סורה משם לפנות אלי וכן ויסורו אליו (לעיל י"ט ג') סרו משם לבא אליו: