ביאור יש"ר על התורה, בראשית מט:ז

1ארור אפם, לא קלל את בניו חלילה, אלא קלל את אפם, ואמר דרך תפלה שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור הפך ברוך וכאשר הברכה תוספת הקללה מגרעת:

2כי עז, תואר עז בפ"תח נופל על הכח המאריך ושוקד על מצבו ואינו פוסק במהרה, כמו קומה ה' אל יעוז אנוש (תהלים ט' כ') שפירושו אל יאריכו הרשעים להתגבר דורות רבים, אלא קומה ה' וכו', וכן תעוז ידך (שם פ"ט י"ד) תשקוד לעולם על גבורתה ולא תחדל, כי על גודל הכח האלהי כבר אמר בתחלת הפסוק לך זרוע עם גבורה, וכן כאן אפם הוא עז שוקד ומאריך לכעוס, ואינו חדל עד שימלאו רצונם, ולכן איני רוצה בקהלם ובאיבורם יחד, אלא:

3אחלקם ביעקב, שלא יווסדו יחד:

4ואפיצם בישראל, שלא יקהלו, ויהי להם כן, כו נחלת לוי ארבעים ושמונה עיר ערי מקלט היו מנופצות ומפוזרות בין נחלת שאר השבטים, ונמצא נשאר שמעון לבדו בלא לוי והרי הם חלוקים, ויראה שחשש יעקב אולי ידמה טבע זרעם לאבותם באף ועברה, וחלקם והפיצם עתה בנבואתו למען יבצר מהם לעשות אשר יחשובו: