ביאור יש"ר על התורה, בראשית ה:ב

1זכר ונקבה בראם, אבל למעלה לא זכר כ"א בריאת האדם שהוא הזכר ואח"כ ספר יצירת אשתו, ולפי האמת כשנברא האדם נבראת גם אשתו עמו, אלא שהיתה נצמדת ומחוברת עמו בגוף אחד, וכן נשמתם היתה כלולה זו בזו, וראיה לזה כי כאשר לקח את הצלע ובנה ממנו האשה לא הזכיר הכתוב שהשם נפח באפה נשמת חיים כמו שאמר באדם, כי עם צלע האדם לקחה האשה נשמתה שהיתה כלולה בנשמתו, ולכן אמר כאן שהשם בראם זכר ונקבה יחד, ומטעם זה הטביע בהם הבורא תכונה שיולידו גם כן זכר ונקבה, קין ותאומתו, והבל ותאומתו, וכן כלם, ואילולא חטא האדם, והעולם היה עומד מבורך כתבניתו הראשון יראה שהיו כל בני אדם נולדים זכר ונקבה כאחד, והם איש ואשתו:

2ויברך אותם, זו הברכה הנזכרת בבריאתם, ולכן בא האתנח תחת מלת בראם, כי ויברך אותם מחובר בענין עם ביום הבראם:

3ויקרא את שמם אדם, מכאן ששם אדם כולל זכר ונקבה, וכל זוג וזוג נקרא בשם זה, כי אין האיש שלם כי אם בהיותו נשוי, וההפרש שבין שם אדם לשם איש, כי איש יונח על כל דבר בעבור היותו יש כמו שאמרנו (לעיל ב' כ"ג), אבל שם אדם לא יונח כ"א למחובר מגולם ונשמת חיים שהוא המין האנושי: