ביאור יש"ר על התורה, בראשית ו:ג

1לא ידון רוחי באדם לעולם, ידון הוא לשון מריבה ומדון, ורוחי היא הנשמה שנפח ה' באדם, ופירוש הכתוב כך הוא, לא יהיה עוד רוחי העליונה אשר נפחתי באדם תמיד במריבה ומדון עם הבשר שהוא הגוף:

2בשגם הוא בשר, כלומר בעבור אשר הוא גם בשר ואינו רוח עליון לבד, כי אם מורכב מבשר ורוח שני הפכיים המריבים תמיד זה עם זה, וכנוי הוא שב על האדם שזכר בפסוק, לא על הרוח שהוא לשון נקבה, וענינו האדם הוא גם בשר ולא רוח לבד, ומפסוק זה למדנו רוחניות הנפש מן התורה, כמו שיבין המעיין היטב בלשון הכתוב:

3והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אע"פי שכבר נקנסה מיתה בעבור חטא אד"הר, אילו אנשי דור המבול לא קלקלו מעשיהם, היו חיים כאלף שנים, גם היו נהנים מכל טוב הארץ שלא חלה עליה עדיין קללת ה', אך מאחר שהשחיתו דרכם, גזר ה' לשחת כל בשר בימי המבול, אלא שמרוב חסדו רצה להאריך להם עוד מאה ועשרים שנה, אולי ישיבו ולא ישחיתם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, וכשלא שבו אז הביא עליהם את מי המבול: