ביאור יש"ר על התורה, בראשית ח:כא

1וירח ה', חלילה שיתפעל השם על ידי הריח, אבל טעם המליצה כך הוא, הריח הוא רושם הדבר אחר הסתרו והעלמו מיתר החושים, וכן מי שזוכר שומר רשמי הדברים אחר העלמם מן החושים, לכן יכונה הריח בלש"הק בשם זכר ואזכרה, וחוש הריח הוא כנגד הזכרון, כמו שאמר מזכיר לבונה במקום מקטיר לבונה, מעתה מה שאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ענינו שעלה לפניו זכרון ההקרבה ופקודת המקריב לטובה:

2הניחח, לשון מנוחה, ולקמן (שמות כ"ט י"ח) אפרש:

3אל לבו, לא גלה הדבר לנביא בזמן ההוא, רק ביום צותו את משה בכתיבת התורה גלה אליו כי כאשר הקריב נח קרבנו עלה לרצון וגזר שלא להכות עוד את כל חי:

4לא אוסיף לקלל עוד את האדמה, אין זו ההבטחה שלא יביא עוד מבול לעולם, כי דבר זה נאמר בסמוך ולא אוסיף עוד להכות את כל חי, אבל כאן דבר כנגד האדמה, כי מאחר שנשתלם עונשה במה שנשתנו יסודותיה והתחדשו הרעות בעולם, שכל זה נתקיים במבול, הנה לא אוסיף עוד לקללנה בעבור חטאות בני אדם, אלא אף אם יוסיפו לחטוא ולהרבות אשמה תתמיד האדמה מכאן ולהבא להיות באותו מצב שהיא בו עתה:

5כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אין זה דומה למה שאמר למעלה וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, כי שם בא להודיע רשעתם, וכאן מדבר על טבע יצר האדם שמנעוריו הוא נוטה לרעה, כי ציורי הלב המובלים אל האדם בימי הנערות ע"י החושים טרם יוכל השכל לשלוט עליהם ולהנהיגם כפי החכמה, הם תמיד נוטים אל הרע, כדרך הכתוב אולת קשורה בלב נער (משלי כ"ב ט"ו), ובזה היה נבדל אד"הר מכל הבאים אחריו, כי לא עברו עליו ימי הנערות והאולת, ואמר הכתוב שבעבור היות יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא ינהג כפי החכמה רק בכבוש את יצרו כשיגדל, לכן גם אם יחטא וירד עוד ממעלתו, ראוי לחמול עליו בעבור חולשתו, ולכן לא אוסיף לקלל את האדמה בכל פעם שיחטא האדם, כדי שתהיה נערכת למדריגתו, אלא תשאר כמו שהיא עתה:

6ולא אוסיף עוד להכות את כל חי, זה ענין אחר, וכולל ההבטחה שלא יהיה עוד מבול על הארץ להכות את כל חי, ועל הבטחה זו נשבע אח"כ לנח באות הקשת, כמו שיתבאר שם: