ביאור יש"ר על התורה, ויקרא א:ד

1וסמך, מצאנו כל לשון סמיכה סמוך לחלושים ולנופלים כי הם נשענים בכל כחם על עוזריהם, וגם המטה שהאדם נשען עליו בכל כחו, אמר אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה (מלכים ב' י"ח כ"א), וע"ד המשל סומך ה' לכל הנופלים (תהלים קמ"ה י"ד), למדנו מזה שהסמיכה על הקרבן בכל כח הסומך, ומזה הוציאו בגמרא (זבחים דף ל"ג ע"א) דבעינן כל כחו:

2ידו, קדמונינו קבלו שהסמיכה בשתי ידים, ובנין אב לכל הסמיכות שעיר המשתלח שנא' וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר והתודה (להלן ט"ז כ"א) ודרך הכתוב לומר ידו לשתיהן כי מצינו שהשם אמר למשה, וסמכת את ידך עליו (במדבר כ"ז י"ח) ובמעשה נאמר ויסמוך את ידיו עליו (שם שם כ"ג), ואם יש דרשה שעשה בטובת עין, סוף סוף, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וגילה הכתוב זאת בשעיר המשתלח לפי שסמוך לו והתודה עליו וכו', ללמדנו שכל סומך מתודה על קרבנו וידוי דברים:

3ונרצה לו, החטא שחטא יהיה מרוצה לו בקרבנו שהביא, כמו כי נרצה עונה (ישעיה מ'), כי כן הוראת שורש רצה בנפעל, ולא יתכן לפרשו ששב על השם, כי הש"ית הוא הרוצה, כדרך יעתר אל אלוה וירצהו (איוב ל"ג כ"ה), והחטא הוא הנרצה:

4לכפר עליו, לפי שסמך והתודה לפני אלהיו, ישמע השם קולו ויכפר עליו, אבל עיקר הכפרה היא בדם, וסמיכה אינה מעכבתו ולשון כפרה כבר פירשנו שהוא לשון כסוי לפי שמכסה על החטא שלא יראה עוד: