ביאור יש"ר על התורה, ויקרא י:ג

1ויאמר משה אל אהרן, נחם משה את אהרן, שלא יצטער לחשוב שהיו בניו חלילה חוטאים בסתר, ועל כן בערה בם אש ה', אלא מקרובי ה' היו, מן הקדושים אשר בארץ ובעבור גדולתם נענשו, כי כן דרכו של הקב"ה להקדש בקרובים אליו, וזהו שאמר הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, ולא מצינו היכן אמר לו השם כך, ואפשר שמשה הבין זאת ביום מתן תורה כשאמר לו השם וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה' (שמות י"ט כ"ב), ועכשיו אנו רואים מעשה זה בשני בניך, שנקדש בהן המלך הקדוש, כי דקדק עמהם מאד על חטא שחטאו מתוך געגועי אהבה כמו שפירשנו, למען דעת כי השם קדוש ומרומם על מחשבת בני האדם, שמדרך האדם לחוס על קרוביו ונושא להם פנים מאהבתו אותם, והשם נוהג להפך:

2ועל פני כל העם אכבד, כשאני עושה דין יכבד שמי לעיני כל העם, וידעו כי גבור ונורא אנכי, וכן ואכבדה בפרעה, על ידי אותות ומופתים שנלחם עמם:

3וידם אהרן, לשון וידום לא לבד על שתיקה מקול בכיה, אבל הוא ענין סבלנות ודממת הנפש, שלא תחשוב ממחשבות יגון והרהורי צער, כמו דום לה' (תהלים ל"ז ז'), וכמו ישב בדד וידום (איכה ג' כ"ח), וכן אהרן שקט לבו מהצטער, ודבקה נפשו בה' המתקדש בקדושיו: