ביאור יש"ר על התורה, ויקרא טז:כב

1ונשא, השם מבטיח שאם יתן הכהן עליו עון בית ישראל, ישא השעיר עליו את עונותם אל ארץ גזירה, ולא יהיו עוד למכשול לבית ישראל:

2ארץ גזרה, לא אל מדבר מרעה צאן כמו וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג' א'), אלא אל ארץ גזרה, מלשון והמה מידך נגזרו (תהלים פ"ח ז'), ארץ המכרתת את יושביה, שממה מבלי כל:

3ושלח את השעיר במדבר, כבר אמר ושלח ביד איש עתי המדברה, אבל כאן שב על איש עתי, שכבואו אל ארץ גזר' ישלחנו במדבר, ואולי במלת ושלח השני ירמוז ששלוחו למיתה שזהו אחת מהוראות השורש הזה, כי החרב נקרא בעבור כן שלח כמו בשלח יעבורו (איוב ל"ו י"ב), לפי שמשלח מן החיים למות, וכן בא בקבלת חז"ל דוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים, ואולם אין זה בכח הגלגול כי אע"פי שימות ברדתו אין הכרח שיעשה אברים, וכל שכן שיקרנו כן קודם שיגיע לחצי ההר, ושיהיה בכל שנה ושנה, אבל מעשה נסים הוא, ואבותינו ספרו לנו במשנתם את מעשה ה' כי נורא הוא, וזהו ענין עזאזל שנכתב למעלה, כי מלה זו כוללת ענין השנוי במשנתנו, שמלת עזה תואר לרוח, כמו רוח קדים עזה (שמות י"ד כ"א) ולפי שהה"א אינה נחה באמצע תיבה נתחלפה באל"ף, ומלת זל גם היא תואר לרוח פתאומי קשה מאד המפרק בנין האדם כרגע, ורוח זה מצוי במדינת ארבי"ה, שעליו נאמר ורוח זלעפות מנת כוסם (תהלים י"א ו'), והמלה מורכבת מן זל ועפות שנקרא זל, ועף וממית כרגע, ואם כן בדרך הטבע הנהוגה כל שכן כשיוצא בדרך פלא, ואם כן עזאזל מורכב מן עזה וזל, כלומר רוח עזה של זל, שכשדוחפו לאחוריו רוח עזה יוצא מלפני ה' ומפרק עצמות השעיר, ולא ישאר עצם אל עצם, שהוא מדרך הנפלאות לרמוז על מחיית עון בית ישראל, וכן תרגם יב"ע וידחפניה רוח זיקא מן קדם ה' וימות: