ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יט:כו

1לא תאכלו על הדם, אצל הדם, ולמד מענינו לא תנחשו ולא תעוננו שהוא מין ממיני הטומאות, כי היו שופכים הדם ומקבצים אותו לגומא, והשדים מתקבצים שם לפי דעתם ואוכלים על שלחנם להגיד להם העתידות, וכן חטאו בימי שאול כמפורש בכתובים, והמלך צוה להביא אבן גדולה סמוך לאהלו, ושם ישחטו איש שורו ואיש שיו, ואח"כ יוליכו הבשר השחוט אל אהליהם, ועי"כ נשמרו מאכול סמוך לדם:

2לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך וכדומה, והכלל כל הסומך לעשות מעשיו על כי אלו ההבלים שאין בהם ממש ומה' יסור לבו הרי הוא מנחש שהזהיר עליו הכתוב, אבל אם לבו נכון בה' ורק שואל אות מה', כדי לחזק לבבו על פיו אין בכך כלום, כמו שעשו עבר אברהם ויהונתן:

3ולא תעוננו, י"א שהוא מלשון ענן, שרואים בעננים לאיזה צד יפנו, ועל פיהן יחלטו לעשות דבר או לחדול, וי"א שהוא אחיזת עינים: