ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כא:יב

1ומן המקדש לא יצא, לא אסר לו הכתוב להתעצב ולבכות על מיתת קרוביו, כי זה דרך כל אדם, אלא מן המקדש לא יצא, ממעשיו שעושה במקדש לא יצא, שאם היה עוסק בעבודה ושמע שמת לו מת, אסור לו להניח עבודתו ולצאת, שבהיותו קדוש ה' וגדול מכל אחיו, יתרומם על תמדור נפשו גם במות שארו הקרוב אליו, וזהו דרך הקדושה, אבל היא רק מדרגת קדושת כהן גדול, שאפילו שאר הכהנים הקדושים גם הם לאלהיהם נצטוו להטמא לקרוביהם, וכשעובדים באנינות מחללים עבודתם, כי יודע השם שאין זה בכחם להתרומם גם על העצבון הזה ולעבדו בשמחה:

2ולא יחלל, לא ינהג מנהג חול במקדש להניח העבודה בשביל מתו, כי חייב להראות שחפץ בעבודת אלהיו יותר מכל:

3כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, שמן משחת אלהיו הוא עליו כמו נזר ועטרה, וקראו בלשון נזר, כי שמן המשחה מזהיר את הנמשח בו מכל העם למעלה ולכבוד, וכן על מלכי בית דוד הנמשחים בשמן זה נאמר ועליו יציץ נזרו (תהלים קל"ב י"ז):