ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כג:יא

1והניף, התנופה הוא חדוש שנתחדש כאן ששאר המנחות אינן טעונין תנופה, אבל הקמיצה וההקטרה ואכילת השירים לא נאמר כאן, שנתפרשו במנחת העומר בפרשת ויקרא:

2לרצנכם, אם תקריבו כמשפט זה יהיה לכם לרצון:

3ממחרת השבת, ממחרת י"ט הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית, אי אתה יודע איזוהי, ועוד צריכין אנו לפרש כן שהרי בם יהושע (ה' י') סיפר שבבואם אל הארץ עשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש כמשפט, ואא"כ כתוב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה (שם ה' י"א), ואכילת החדש הוא אחר הקרבת העומר, ופירש שם שהיה ממחרת הפסח, א"כ בא זה ולימד על זה שאף מחרת השבת הנזכר כאן הוא מחרת הפסח, וכדי שלא נטעה שמחרת הפסח האמור שם יהיה יום ט"ו, כי הפסח נזבח בי"ד, לכן הוסיף בעצם היום הזה, וכבר ביארנו (בראשית ז' י"ג) שמליצה זו הונחה על יום של מעשה בראשית, ומתחיל מערב עד הערב שלאחריו, על כן לפי שהפסח נאכל בלילה עד חצות, שהיא ליל ט"ו, נקרא גם יום ט"ו כלו המתחיל מן הערב שלפניו בשם פסח, ומחרת הפסח א"כ הוא יום ט"ז שהוא יום הנף, כנ"ל: