ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כג:כד

1בחדש השביעי באחד לחדש, לפי שלא אמר באחד לחדש השביעי אחשוב שיעור הכתוב הוא, בחדש השביעי גם בו לכם מועדי ה' כמו בחדש הראשון, והולך ומונה, באחד לחדש זכרון תרועה, ובעשור בו יו"הכ, ובט"ו בו חג הסכות וכן מונה מועדי חדש הראשון, בי"ד בו פסח ובט"ו בו חג המצות, אבל חג השבועות לא תלה בחדשו, אלא ליום חמשים לט"ז שבניסן, ואם כן המועדים כלם תלויים בשני חדשים אלו, בחדש הראשון שצוה להיות לישראל ראש חדשים, ובחדש השביעי שהיה ראש לחדשים קודם מתן תורה, כי הקדמונים היו מונים מתשרי לפי שבו נברא העולם, כמו שאמרנו בפרשת נח:

2שבתון, שישבות מכל טורח ועמל אפילו בדברים המותרים שאין בהם משום מלאכה:

3זכרון תרועה, זכרון של תרועה, שתזכרו לפני המקום ב"ה על ידי תרועת שופר שתריעו בו, ואינו דומה לתרועה שזכר להלן ביום שמחתכם ומועדיכם וכו' (במדבר י' י'), כי שם היא על הקרבן כאמרו על עולותיכם, וכאן מייחד יום זה לבד לתרועה, ולא על הקרבן, שהרי אח"כ אמר והקרבתם אשה, אלא להלן בחצוצרות וכאן תרועת שופר, להלן במקדש על הקרבן, וכאן בגבולין לכל ישראל, והראיה שתלה התרועה ביום, שהיא חובת היום אע"פי שאין קרבן, ועוד להלן אמר ותקעתם, וכאן הקפיד על התרועה, אלא שהתורה לא פירשה למה תרועה, ולמה אנו צריכין ביום זה זכרון יותר משאר הימים, אבל נלמד מענינו שסמוך ליום הסליחה, ונודע כי יום תרועה הוא לעורר רחמי אלהינו, שיזכרנו ברחמים שנהיה כדאים לסליחה: