ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כו:טז

1אף אני, כבר פירשנו למעלה (פסוק ד') שסדרי הברכות ארבעה וכנגדן ארבעה ראשי קללות, וכך הם סדורים כאן בפרשה, תחלה רעב, אחריה חיה רעה, אחרי החרב, ואחריה דבר, אלא קודם שזכר הסדרים הללו הקדים תוכחת הכוללת תולדותיהן של דבר ורעב וחרב וחיה רעה, והן קלות ובאות להבהילם שיזכרו עונותיהם וישובו, ואם לא ישובו יבואו ד' ראשי הפורעניות הקשות, ואחריהן הסדר החמישי של קללות הללו המיוחד לישראל שתכליתן חרבן המקדש וגיעול נפש שהוא סילוק שכינה וגלות הארץ, נגד סדר החמישי שבברכות, ועל פי הסדר הזה אפרש המקראות:

2אעשה זאת לכם, בברכות הבטיח שאם ילכו בחקותיו ישיגם מיד סדרי הברכות כלם עד בלי די, אבל בקללות הולך לאט לאט, בראשונה יענום בתולדות קלות להחרידם אולי ישובו, ואם לא ישובו ישלח בם רק סדר אחד, ואם עדן לא ישובו ישפטם בסדר השני, ואם יעמדו במרדם ישיגום הסדר הג' והד' ואם בכל זאת לא ישובו, אז תשיגם הקללה הגדולה עד לאין מרפא, ומזה תבין חסדי ה' ורחמיו על עמו:

3והפקדתי, אלוה עליכם:

4בהלה, מכה המבהלת את הנפש, ואינה מניחה השקט ללב:

5את השחפת ואת הקדחת, חלי הגוף, והם תולדות של דבר שחפת שמנפח את הבשר, וקדחת שמקדיח את הגוף ומחממו:

6מכלות עינים ומדיבת נפש, שעיני החולה כלות כל היום אל רפואתו, ונפשו עליו תדאב ותתעצב על צרתו, ומלת ומדיבות חסר אל"ף כמו מאדיבות:

7וזרעתם לריק, תזרעו ויצמח, אבל יהיה לריק ולחנם כל עמלכם כי האויבים יאכלו יבול הארץ, וא"ו של ואכלוהו משמש כמו כי, וזוהי תולדות רעב אבל קלה, כי לא יקח האויב כל יבול הארץ, אלא במקום שיפול שם יאכל יבולם: