ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כז:כט
ביאור יש"ר על התורה · Reggio on Torah, Leviticus 27:29
Open in the reader →1כל חרם, בפסוק שלפניו דבר אם יחרים איש מכל אשר לו, וכאן לא אמר מכל אשר לו, אלא יחרם מן האדם, שהוחרם גוף האדם, לא בעבור שהוא מקנת כסף, אלא שהחרימוהו אותן שהכח בידם להחרים גוף האדם לשמים, וזהו חרם מלך וב"ד הגדול שמצוה לשמוע אליהן, ונאמר והאיש אשר יעשה בזדון וכו' ומת האיש ההוא (דברים י"ז י"ב), ואם המלך וב"ד הגדול הסכימו שמי ומי העושה זאת יחרם לה', חל החרם על גוף העושה, ואין לו פדיון דמים, אלא מות יומת, וכן מצינו שצוה יהושע בירחו והיתה העיר חרם וכו' והכו אנשיה לפי חרב, וכן וידר ישראל וכו' והחרמתי את עריהם (במדבר כ"א ב'), וכן עשו, הרי שהמלך והעדה יכולת בידם להחרים גוף האדם לשמים אין לו תקנה ואין פדיון, אלא מות יומת, וזה היה ענין שאול ויהונתן ביום המלחמה, ויהונתן היה חייב מיתה, לולי שפדאוהו העם, וכן אנשי יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל, שהיא החרם, הוכו כלם לפי חרב כנזכר בכתוב, וזה היה טעותו של יפתח, כי חשב כמו שנגיד ישראל יוכל להחרים, והעובר על חרמו יומת, כן בידו לדור לעשות מאיש או אשה עולה או זבח לה' ויחול הנדר, וטעה טעות גדולה, כי החרם יהיה על המורדים לכלותם או על העובר תקנתם וגזרתם, לא חלילה לעולה או לזבח, כי תועבת ה' היא, והדברים ברורים: