ביאור יש"ר על התורה, ויקרא ה:טו

1נפש כי תמעל מעל, מלת מעל, כמו מה על, כמו שמתרגמים בליעל, בלי על, שאין עליו פחד עליון, וכן מה על שאין אדון הדבר נחשב בעיניו, ויכתב על כל מחזיק במה שאינו שלו, ומבזה בעל הדבר, וכן בסוטה ומעלה בו מעל, שבזתה כבוד בעלה שהוא אדונה לזנות עם אחרים, וכן וימעלו באלהי אבותיהם ששקרו בכבודו, וזנו אחרי האלילים, ולזה כל חוטא בזדון שאינו חושש לכבוד השם נקרא מעילה, כמו צא מן המקדש כי מעלת (ד"ה ב' כ"ו י"ח), אבל כאן, נאמר לשון מעילה על השוגג, אולי לפי שהקדש חמור מאד וראוי לו לאדם להשגיח על עצמו מאד ולהזהר שלא יכשל להקל ראש בקדשי ה', קורא הכתוב שגגתו בלשון מעילה:

2מקדשי ה', שסרה מדרך שראוי לנהוג עם קדשי ה' שהם המיוחדים לשם, יצאו קדשים קלים:

3איל, כבש הוא בן שנה, ואיל בן שתי שנים שהוא חזק, כמו ואילי צאנך לא אכלתי (בראשית ל"א ל"ח): בערכך כסף שקלים, שיהא שוה שני סלעים, וכ"ף בערך אפשר כשהיא לנוכח, לפי שערך המטבע ושוייה בצמצום הוא במשפט הנשיא והב"ד, שיכוונו לעשות עשרים גרה השקל בשקל הקדש, אמר בערכך נוכח הנגיד והב"ד, שיהא ערך האשם שני שקלים, כמו שהם מעורכים בערכך מטבעות השקלים בשקל הקדש, אבל יותר נראה לפרש שהיא מלה מורכבת מן ערך, ומן כה או ככה, או כשימוש כ"ף הדמיון, וענינו לפי שכל ערך עורך דבר אל דבר אחר, כגון האומר הרי עלי ערך פלוני, שדעתו לתת כערכו כסף או זהב לבית ה', משמשת המלה הזאת כמו ערך כך:

4לאשם, שיפריש המעות לשם אשם: