ביאור יש"ר על התורה, ויקרא ה:יז

1ואם נפש כי תחטא, הפרשה הזאת מדברת במי שבא כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו, כגון חלב ושומן לפניו, וכסבור שתיהן היתר, ואכל את האחת, אמרו לו אחת של חלב היתה, ולא ידע אם זו של חלב אכל, הרי זה מביא אשם תלוי, ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שוודאי חטא, ואם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת, וכתוב אומר ואם נפש כי תחטא, ומשמעו שחטאה, וכן לשון ועשתה משמע שוודאי עשתה, ענינו אע"פי שחטא ועשתה, אשם זה יכפר עליו, וכל שכן אם היתר אכל:

2אשר לא תעשינה, דברים שזדונן כרת:

3ואשם, שמאשמים עצמו שבא לידי ספק כרת, ומבקש כפרה:

4ונשא עונו, בכל הפרשיות נאמר חטא וחטאה, ולמה נאמר כאן עונו ? ולמה לא אמר ונשא חטאו, כמו חטאו ישא האיש ההוא (במדבר ט' י"ג), ועוד שבוודאין לא אמר ונשא חטאו, ובספק מחמיר עליו לומר ונשא עונו ? לפי הפשט לא היה יכול לומר ונשא חטאו, כי חטא הוא העברה שעשה, ושמא לא חטא כלל והיתר אכל, והכתוב אינו אלא מפרש מהו ואשם, שאינו דומה לחבירו האמורים למעלה שעברו וודאי, אבל יאשם עצמו שלא נתן לב לשאול על החתיכות שהיו לפניו אם מותרות או אסורות, ונהג קלות ראש במצות ה' החמורות, וזהו עון, גם אם אכל היתר, שהרי כמו כן הי' אפשר שיאכל איסור: