ביאור יש"ר על התורה, במדבר יא:א

1ויהי העם כמתאננים, מלת כמתאוננים קשה בפירושה, כי אם נגזרה מלשון און, כמו מחשבות אונך, (ירמיה ד' י"ד) היה לו לומר כאונים או כמתאונים, ואם היא מלשון תואנה היה אומר כמתאנים כמו כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה' ז'), ואם היה לבד על אנינות היה לו לומר כאוננים, אולם כפי האמת היא כוללת שלשתן, והענין כך, כל ימי חנותם במדבר סיני הסמוך לישוב לא חסרו דבר מכל מאכל אשר יאכל, כי הסוחרים היו באים שם למכור להם כל הצריך להם, גם המדבר ההוא היה מקום מרעה, כי כן כתוב וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג' א') לרעותו שם, אולם כשנסעו ממדבר סיני אל המדבר הגדול והנורא, ארץ לא עבר בה אדם, אז חטאו העם חטאה גדולה, ונחלקו לשתי כתות כת אחת היו מתאוננים והשניה היו האספסוף וכו', המתאוננים בראותם שאין להם מזון אחר כ"א המן דברו תועה על השם ב"ה כאילו ח"ו מבלתי יכולת לתת להם דגן תירוש ויצהר במדבר על כן צריך להמטיר לחם מן השמים, וזה מחשבת און נגד השם, גם תואנה היו מבקשים כי לא היו חסרים דבר שהרי המן שאכלו אין כמהו בטעם וכח, והצטערו על חנם באנינות בלי סבה, ועל שצשת הכונות האלה אמר הכתוב כמתאוננים, והנה סתם הכתוב עיקר חטאם והמשורר המביע חדות מני קדם ביאר הדבר בארוכה ואמר ויוסיפו עוד לחטוא לו וכו' וינסו אל בלבבם וכו' (תהלים ע"ח י"ו):

2רע באזני ה', ולא באזני משה, כי משה לא ידע מזה דבר, וכל חטאם היה בסתר לבם כמו שפירש המשורר וינסו אל בלבבם, והשם כל יצר מחשבות מבין ואין זולתו יודע:

3וישמע ה' ויחר אפו, לפי שהיו המתאוננים מכת המנאצים והדוברים עתק אל ה', לכן היה עונשם בדרך פלא כמו שנבאר:

4ותבער בם אש ה', ירדה פתאום אש ה' מן השמים ובערה בם ושורפם:

5ותאכל בקצה המחנה, לא שהיה האש מכל הטובים ורעים כדרך הבערה האוכלת סביבותיה וכל הקרב אליה יומת, אבל שלחה להבותיה למרחוק לשרוף המתאוננים שהיו מפוזרים במחנה, אחד בקצה זו ושני בקצה אחרת, ואם קרוב לה היו נקיים לא בערה בם: