ביאור יש"ר על התורה, במדבר יא:לא

1ורוח נסע מאת ה', רוח ממש, והמשורר האלהי הודיע שהיה רוח מזרחית דרומית שנאמר יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן (תהלים ע"ח כ"ו), כי הוא היה צריך להעלות להם את השלו, וכן אמר כאן מן הים, וידוע שהים היה בקרן מזרחית דרומית למדבר שחנו אז שם בני ישראל:

2ויגז, כמי כי גז חיש (תהלים צ' י') וענינו לשון פריחה, אלא ששם הוא עומד וכאן הוא יוצא, והנה כשראה משה שהשם הביא להם שלוים, ולא בקר וצאן ולא דגים, ושהעם אספו אותם בתאוה גדולה ולא הלינו עוד לאמר בשר בקר צאן ודגים חפצנו ולא שלו, אז הבין טעותו במחשבת המתאוים, וראה בדעתו שרק את השלו היו מתאוים, ושהשם הביא להם תאותם בדרך טבע:

3ויטש על המחנה, כמו ויפרוש, וכן והנה נטושים על פני כל הארץ (ש"א ל' ט"ו), והנה הרוח הגביה את השלו לרום על פני השמים ואח"כ הורידו פתאום על מחנה ישראל כגשם היורד מן השמים, ולזה כיון המשורר באמרו וימטר עליהם כעפר שאר:

4בדרך יום בה ובדרך יום כה סביבות המחנה, תחנה אמר ויטש על המחנה, משמע שנפל במחנה עצמו, ואח"כ אמר סביבות המחנה, כאילו לא נפלא לא סביבם, אולם שני דברים הם, שהיו השלוים נטושים על כל המחנה וגם מחוץ למחנה, מרחק מהלך יום אחד לכל ארבע רוחותיו מסביב, וזה רבוי עצום מאוד, והדבר הזה גילה לנו המשורר באמרו ויפל בקרב מחנהו סביב: למשכנותיו (שם שם כ"ח), הרי שהיה בקרב וגם סביב:

5וכאמתים על פני הארץ אחר שפירש מדת ארכן ורחבן פירש עתה קומתן, ואמר שהיו כ"כ צבורין זה על גב זה עד שהיה גובהן שתי אמות על שטח הקרקע: