ביאור יש"ר על התורה, במדבר יא:ח

1שטו העם, אין שייט אלא לשון טיול שלקטוהו בלא עמל:

2ולקטו, לא היו צריכים לקנותו יום יום בכסף מלא אלא לקטוהו חנם, וזה נגד מה שאמרו אשר נאכל במצרים חנם:

3וטחנו ברחים, אם היו רוצים לעשות ממנו קמח היו יכולים לטחון אותו ברחים של יד:

4או דכו במדכה, ואם רצו לתקנו באופן אחר שלא יהיה דק כקמח אלא שבור כגרסין היו כותשין אותו במדוכה של אבן או של עץ:

5ובשלו בפרור, וכן אם רצה לעשות ממנו תבשיל, בשלוהו בקדרה או ביורה:

6ועשו אתו עגות, וכן היה טוב לעשות ממנו לחם, והכלל שהיו עושין בו כל מה שהיו רוצים, וזה כנגד תלונתם שהיה להם במצרים מאכלים שונים, ויודיע שגם המן לפי שינוי תיקיני היה מתחלף טעמו:

7והיה טעמו כטעם לשד השמן, למ"ד לשד מן השורש וענינו ליחות הפך היובש, כי הם אמרו ונפשנו יבשה, כאדם האוכל חטים יבשים, ובאמת כאשר יטאחנו ברחים או דכו במדוכה מתחלף טעמו ונעשה שמן, ואין מאכלם יבש, והנה בפרשת בשלח כתיב וטעמו כצפיחית בדבש שכן היה טעמו כשאכלוהו חי, אבל כשמתקנים אותו נתחלף טעמו הראשון ונעשה שמן, ולכן כתוב כאן והיה טעמו: