ביאור יש"ר על התורה, במדבר יג:לב

1ויציאו דבת הארץ, לפי שכלב אמר עלה נעלה וכו', והם אמרו לא נוכל לעלות, והיה עדיין הדבר שקול והעם פוסחים, מהם בוטחים ומהם יראים, לכן הוסיפו המרגלים שנית ידם והוציאו דבה רעה על הארץ, כי היו הולכים משער לשער במחנה ומדברים באזני העם את הדברים האלה, הארץ אשר עברנו וכו' כדי לבטל עלייתם על כל פנים, וזה טעם שאמר בסמוך וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ, כי השתדלו כ"כ בדברי כזב ובעלילות מחוזק העם ומרוע מזג הארץ עד שעלתה בידם להלין את כל העדה, והנה אמר כאן ויוציאו דבת הארץ, וידוע כי האומר אמת יקרא מביא דבה ואשר יאמר שקר הוא נקרא מוציא דבה, הענין כי מעתה לא חששו עוד להסתיר השקר בקצת דברי אמת, אלא דברו בפה מלא נאצות גדולות ושקרים שבדו מלבם להניא את לב העם:

2אל בני ישראל, כי לא עצרו כח להוציא דבה כזאת בפני משה ולא בפני יהושע וכלב פן יכחשו אותם, רק אל בני ישראל אמרו הכזבים האלה:

3ארץ אכלת יושביה, מזג האויר רע והמים דלים ורעים והארץ משכלת עד שיושביה לא יזקינו אלא ימותו בחצי ימיהם, וזה הפך ממה שאמרו ארץ זבת חלב ודבש היא כי הארץ הרעה לא תוציא פירות נבחרים, אלא אמרו כך באזני העם כאילו היה משקרים בתחלה באמרם לפני משה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ועתה הודיעו לעם שבאמת היא משכלת אולם כפי האמת דבריהם אלה האחרונים היו הפך המציאות, כי הארץ היתה מלאה עמים רבים, כמ"ש ביהושע (י"א ד') עם רב כחול אשר על שפת הים לרוב וגו':

4אנשי מדות, אנשי מדות גדולות הם כמו אנשי לבב שמעו לי (איוב ל"ד י'), וכל איש יש לו לבב אבל פירושו אנשי לב משכיל יותר משאר העם וכן כאן פירש מדות מיוחדות וגדולות, ממדות שאר אנשים, ואם הארץ ההיא תמית את יושביה עם היותם אנשי מדות וחזקים בטבעם, מה תעשה לבני אדם הבינונים כמונו שאנו חלשים מהם ובעלי מזג ממוצע: