ביאור יש"ר על התורה, במדבר טז:טו

1ויחר למשה מאד, לא היה מקנא לכבוד עצמו, כי הוא ענו מכל אדם, אלא היטב חרה לו כי ראה שאין תקוה שישובו מרשעתם:

2אל תפן אל מנחתם, הנה דתן ואבירם לא היו בתוך הנועדים להקטיר קטורת, גם לא נענשו בשריפה כמו החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת לכן יראה שלא אמר אל תפן אל מנחתם על דתן ואבירם בפרט, אלא על כלל הנועדים ידבר, שלא לרצון תהיה מנחתם לפני השם, מאחר שהם מכת מנאצי ה' והכופרים:

3לא חמור אחד מהם, לא חמור של אחד מהם, כלומר מעולם לא לקחתי מהם חמור לעשות צרכי, אע"פי שזה משפט המלוכה כמ"ש ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו (שמואל א' ח' ט"ז), וכונת המאמר שלא ימצא גם אחד מישראל שיוכל לענות במשה איזה שמץ עולה נמצא בו, ע"ד שאמר שמואל לכל העם, הנני ענו בי וכו' את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי:

4ולא הרעתי את אחד מהם, בשום רעה, ואיך א"כ יאמרו שאני משתרר עליהם: