ביאור יש"ר על התורה, במדבר טז:כב

1ויפלו על פניהם, להתחנן בעד העדה, ולמדו עליהם זכות שלא חטא במעשה אלא קרח והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים, וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על הגורם מפני שהוא חייב על כל פנים

2אלהי הרוחת, יודע לבות בני אדם ומכיר אם חטאו לפניו מחוסר אמונה או בעבור כי בשר המה ועלולים להתפתות:

3האיש אחד יחטא, הה"א שבמלת האיש איננה לתימה, כי נקוד ה"א התימה בשוא ובפתח, ולפני אות גרונית בפתח לבד, אבל היא ה"א הידיעה שנקוד שלה בפתח ודגש אחריה, ולפני אות גרונית ישתנה לקמץ לתשלום הדגש ושעורו, הנה האיש האחד הוא החוטא, ולמה תקצוף בעבורו על כל העדה, והתימה מובן מענינו אף בלא ה"א התימה: