ביאור יש"ר על התורה, במדבר טז:ל

1ואם בריאה יברא, אמרו באבות כי פי הארץ הוא א' מעשרה דברים שנבראו בע"ש בין השמשות, וכאן נראה שנברא לשעתו אלא מלת יברא הוא עתיד במקום עבר כמו אז ישיר, אז יבנה, ודומיהם, וכך פירושו, אבל אם אמת הדבר שהשם ברא בששת ימי בראשית פה לארץ לבלוע רשעים גדולים כמותכם, ואם ישמע ה' עתה בקול איש לצוות לארץ שתפתח את פיה ברגע הזאת ובמקום הזה ותבלע אותם וכל אשר להם, אז תדעו כלכם כי נאצו וכו', כי זה יהיה פלא שאין דוגמתו בדרך הטבע כלל, שאע"פי שבעת הרעש נעשים בקעים ופתחים בארץ, הנה הבקיעה ההיא תשאר פתוחה גם ימלא הבקע מים אבל שתפתח ותבלע ותסגור מיד כאדם הפותח פיו לבלוע ויסגור אותו אחרי בלעו, זה דבר בלתי אפשר בדרך הטבע, ובלעדי זאת וכי אין זה פלא גדול שתשמע הארץ לקול אדם לפתוח את פיה, כאשר יצוה ובמקום שיצוה, ותבלע חיים את הקמים עליו ולא זולתם:

2ופצתה לשון פתיחה, אלא שיש הפרש ביניהם, כי לשון פצה לא נאמר אלא אצל פה האדם ושפתותיו, כמו אשר פצו שפתי (תהלים ס"ו י"ד), לפי שיש בכחו לפתוח ולסתום כפי הצורך וכן כאן נפתחה הארץ ואח"כ נסתמה כמו שאמרנו:

3וירדו חיים שאלה, שלא ימותו בנפלם, אלא ישארו חיים מתחת לארץ איזה זמן כדי שיכירו רשעתם ואולי ינחמו מרעתם קודם מיתתם, וזה כדברי האומר שיש להם חלק לע"הב ועליהם הכתוב אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

4וידעתם כי נאצו, אז תדעו שכל המעשים האלה ע"פ ה' עשיתי ולא מלבי, ולכן האנשים האלה שלא האמינו בי נאצו את ה' ולא אותי והוא נפרע מהם בדרך פלא, שהרי לא בכחי נפתחה הארץ: