ביאור יש"ר על התורה, במדבר כ:יב

1אל משה ואל אהרן, אע"פי שמשה לבדו חטא בדבר, מ"מ היה לו לאהרן לפרש לעם מה שלא פירש משה כדי שלא יתחלל שם שמים במעשה ההוא, ולפי ששתק נכלל גם הוא בעונש:

2יען לא האמנתם בי, לא שחטאו בחוסר אמונה ממש, כי חלילה לבחיר ה' אשר נאמר עליו בכל ביתי נאמן הוא לחטוא בזה, אלא לגודל קדושתם נחשב להם עונם כאילו חטאו באמונה, כי באמת המאמין בה' בכל פעולותיו לא במהרה הוא כועס, וכך היה ראוי לתמימים ההם לשום מחסום לחרון אפם ולעשות מעשיהם בדעת צלולה בטוחים בה' ומאמינים בו שפעם הוא מיסרם ופעם ימלא משאלותם כפי עצתו העמוקה, ולא היה להם לכעוס בראותם שאז לא זעם ה':

3להקדישני לעיני בני ישראל, עכשיו פירש במה חטאו, כי לא קדשו שם שמים ברבים להודיע לעם כי ה' יוציא להם מים וסבבו שהעם נכשל במחשבת און כמו שפירשנו, ודקדק הכתוב להוסיף לעיני בני ישראל, וכן תמצא בכל מקום שנזכר עון זה, אמר להקדישני במים לעיניהם (לקמן כ"ז י"ד), על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל (דברים ל"ב נ"א), וטעם הדבר כי משה ואהרן היו מקדשים את השם בלבם ובמחשבותם, אבל לא עשו כן לעיני העדה, כי לא פירשו דבריהם כראוי, והנה במקום אחר אמר מעלתם בי, כי הנהנה מן ההקדש נקרא מועל: