ביאור יש"ר על התורה, במדבר כא:ד

1לסבב את ארץ אדום, להקיף את ארצו ללכת דרך מעוקל לצד הים סוף, והם המסעות שהוזכרו בפרשת אלה מסעי ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמונה, ומשם לפונון וגו' עד שבאו אל ערבות מואב:

2ותקצר נפש העם בדרך, יש הבדל בין מליצת קוצר רוח למליצת קוצר נפש, והענין כך, כשתבא על האדם איזו צרה ד"מ הרעבון מיד תקצר נפשו ולא תאבה לסבול, אבל לא בעבור זה תתבלבל דעתו, כי רוח האדם תרויח המצוקה כי יתלבש בכח השכל והבינה, ויחשוב מחשבות לנחם את נפשו עד שתסבול צערה, אבל אם גם הרוח תקצר מהושיע ולא ימצא במחשבותיו ענין להתנחם בו, אז תתבלבל הדעת ויהיה האדם כיוצא מדעתו, כמו שקרה לישראל במצרים שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח (שמות ו' ט'), ולא נענשו על זה, כי בקשו לעמוד על נפשם אלא שקצרה רוחם ולא יכולו, לא כן אלו שסבבו את ארץ אדום שאע"פי שהגיע קוצר לנפשם מתלאות הדרך, היה נקל להם לחשוב מחשבות נכונות ביראת ה' להשקיט מצוקת נפשם, אלא שלא רצו לעשות כן ולכן נענשו, ואילו היתה באמת סיבוב ארץ אדום צרה קשה מאד עד שלא תספיק רוחם להושיע, היה השם מרחם עליהם, כי מה יוכלון לעשות עוד, ואז היה כתוב ותקצר רוח העם בדרך, עכשיו שנאמר ותקצר נפש העם, למדנו שלא התבוננו ברוחם כלל לאמר הלא ארבעים שנה הלכנו במדבר ויצילנו ה' מכל רע ועתה בעוד חודש ימים נבוא אל גבול ארץ כנען, ולמה לא נסבוב ארץ אדום בטוב לב כאשר צונו