ביאור יש"ר על התורה, במדבר כג:יט

1לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, המבטיח לעשות דבר, אפשר שלא יעשנה משני טעמים, הא' שיתחרט המבטיח מהבטחתו, וישנה רצונו, או שקצרה ידו ואין בו כח למלאות הבטחתו, ואלה השנים מצויים באדם מפני שהוא בעל שנוי רצון, ויש לכחו גבול וקצבה, אבל אצל השם ב"ה אין שנוי רצון ולא הפסק כח, לכן דבריו יקומו בלי ספק, וזאת אמר בלעם לבלק, השם הבטיח לישראל להפרותם ולהרבותם ולהנחילם את ארץ כנען, ואיך תחשוב שלא ימלא הבטחותיו, הלא השם ב"ה אינו איש שיכזב, כלומר לא הפסק כח יגרום זה כמו שיקרה לכל איש ואיש, כי מלת כזב נופל על דבר שאינו עומד אלא פוסק כמו אכזב מים לא נאמנו (ירמיה ט"ו י"ח) שפוסק מתת מים, וכן והוא לחם כזבים (משלי כ"ג ג') שלא יתמיד אלא יכזב ויפסוק, וכן כאן לא איש אל ויכזב, כי הוא ית' אין קץ לכחו, וכן לא יגרום החרטה ושנוי הרצון שלא ימלא דבריו כדרך בן אדם המשתנה מרצון לרצון, כי לא בן אדם הוא להתנחם:

2ההוא אמר ולא יעשה, זה כנגד שינוי הרצון, האם אפשר שהאל יבטח דבר ויתחרט ולא יעשה כהבטחתו:

3ודבר ולא יקימנה, זה כנגד הפסק הכח, האם ידבר האל לעשות דבר אפילו יהיה מן הנפלאות היותר גדולות, ולא יקימנה וישלימנה בעבור שקצרה ידו וכחו להשלימה, לכן תדע בלק שלא יפל דבר ארצה מכל דברו הטוב על ישראל: