ביאור יש"ר על התורה, במדבר לה:כה

1והשיבו אותו, אחר שנס שמה מאימת גואל הדם, וב"ד לקחוהו משם לעמוד לפניהם למשפט וראו שהיה שוגג, ישיבוהו למקומו אל אחת מהערים אשר נס שמה:

2עד מות הכהן הגדל, כי היות הרוצח בשגגה גולה, הוא להשקיט נפש גואל הדם, שלא יראה לנגד עיניו מי שבאה התקלה הזאת על ידו, כי יחם לבבו ויתקצף על מות קרובו, ומתוך רגשת כעסו לא יתבונן להבדיל בין שוגג למזיד, ויבא לשפוך דם נקי, והנה תלה הכתוב חזרתו במות הכהן הגדול שהוא האיש הנכבד שבבני אדם והאהוב לכל ישראל שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו, כי זה ענין לנפש האדם, המקרה החדש משכח את הישן, צער גדול משקיט את הקטן, היגון מכניע את הלב ומשכך את הקצף, ובצרות הכלל התנחם הנפש על צרותיה הפרטיות ועתה מות הכהן הגדול הוא מקרה חדש, וצער גדול ויגון קרה לכל האומה, על ידו תשכך חמת הגואל, ושכח את אשר נעשה לו, או יתן לב להבחין בין שוגג למזיד:

3אשר משח אתו, ענינו המושח שלא הוזכר: