שו"ת חתם סופר, חושן משפט ה

1שלום רב וכל טוב לשלומי אמוני ישראל אלופי' מסובלי' נגידי' ידידים על הפקודים עומדים אקרו"ט דק"ק מאדא יע"א ה' עליהם יחיו:

2יקרת כבודם הגיעני ורצונם היא כבודם להיות תשובה בצידה על הנייר הזה ואען ואומר נידן הנ"ל חזרתי על כל הצדדי' ולא מצאתי שום טענה הגונה עפ"י דת"ק לפחו' מההתחייבות השטר שחייבו עצמו להספקת עשרים זהו' כל שבוע כל זמן היותו אצלם בקהלתם ויכולים להתחייב עצמם בזה וחיובם קיים וחל עליהם כמבואר בתשו' רשב"א דמייתי ש"כ סי' ס' סקי"א ומה שטענו שלא קבלו אלא על ג' שנים ובשטר שכ' הרב בכתב יד עצמו כ' שהתחייבו לעולם זה נעשה שלא בידיעתם וחתמו עצמם ולא קראו מה שבתוכו וצד שכנגדם מכחישים שידעו מה שנכתב בתוכו הנה דין זה בתשו' המיוחסת לרמב"ן סי' ע"ז שאינו נאמן שלא ידע לקרוא ואפי' אם יתברר שכן הוא האמת מ"מ כיון שחתם עצמו מה שכתב פלוני סמך עצמו עליו כדין שליש והובא קצת לשונו בסמ"ע וש"כ סי' מ"ה סעי' ג' ועוד בתשו' רשב"א ח"א סי' תרכ"ט בא' שטען שלא ידע מ"ש בכתובה ולא התחייב מרצונו באלו התנאי' והנה התם לא הוה חתימת ידי עצמו ולא שייך סברת תשו' רמב"ן הנ"ל ומשו"ה הוה ס"ל להר"מ שם דמהימן וחלק רשב"א דחזקה על העדים שאינם חותמים אא"כ יודעי' רצון המתחייב והובא לפסק הלכה בש"ע סי' ס"א סעי' י"ג בלי שום חולק ומ"מ יש חילוק דין בין האי דמיוחסת הנ"ל דכשהוא עצמו חתם אזי כל מ"ש בשטר אפי' עשאו שדהו מיצר לאחר הכל בכלל נאמני' לשליש משא"כ כשהוא אינו חתום רק עדים חתומים א"כ דוקא גוף הענין שהעדי' מעידי' עליו אבל עשאו מיצר לחברו אין הבע"ד מפסיד ע"י עדותם כ"כ באורים סי' ס"א שם ולמד כן מתשו' רשב"א סי' אלף רנ"ו והמעיין שם בפנים יראה דגם זה דוקא בכלה ביום חופתה שידוע וחזקה שלא קראה ולא קראו בפנים אבל בעלמא אפשר אפי' בכה"ג השטר בתוקף כל שטר. נמצא בנידון שלפנינו לא מיבעי' אותן שבאו עה"ח סברו וקבלו כל מה שהרב כותב קבלו עליהם אפי' לא קראו ועוד נאמני' האומרי' שידעו כי חזקה אין אדם חותם טרם קריאה וידיעה ועוד חזקה לא חציף הרב לזיופא באסיפת קהל ועדה לכתוב מה שלא נאמר במילתא דעבידי' לאיגלוי' ביומו וחזקה אלימתא הוא זה:

3וגם אותן שלא באו עה"ח אז אין בערעורם כלום חדא כיון דרוב בעלי סכומות בעה"ח הרי בטלי' ברוב ובכל עניני' כאלו הולכי' אחר רוב דעות ועוד ע"כ הסכימו בעיקור ההוספה שהרי עד עתה עד כלות ג' שני' לא ערערו ש"מ כי ישר בעיניהם ההסכמה ההיא אלא שטועני' שהי' רק על ג' שנים וא"כ הא דלא חתמו אז לא הי' אלא התרשלות בעלמא וכיון שאנו מאמיני' להאומרי' שהי' ההסכמה ליתן ההוספה לעולם א"כ גם הסכמתם הי' כך ע"כ כל ערעור בזה כחירגא דיומא דלא שמי':

4כל מה שכתבתי עד הנה לא כתבתי אלא מעיקור דיני ממון אלו הי' מעשה בשמש אוחזן וכדומה אך אנו עוסקי' בהספקת מרביץ תורה ועוסק בצרכי ציבור ז"ל הרמב"ם פ"ד משקלים הלכה ז' מגיהי ספרי' שבירושלים והדיינין וכו' נוטלים שכרם מתרומת הלשכה וכמה נוטלי' צ' מנה בכל שנה לא הספיקו להם אעפ"י שלא רצו מוסיפי' להם כדי צרכן הם ונשיהם ובניהם ובני ביתם עכ"ל:

5הנה כל מה שכתב הוא ש"ס ערוך ריש פרק שני דייני גזירות אך מ"ש לנשיהם ובניהם ושארי בני ביתם אינו מבואר שם והכ"מ לא הראה מקום ולפע"ד ממקומו מוכרע דקשה הרי הני גוזרי גזירות נטלו שכרן מתחלה ולא סרבו כי כן הדין מוטל על הציבור לפרנס הפרנס הממונה על הציבור מחוייבי' לעשות לו מלאכתו משו"ה נטלו מעיקרי' וא"כ אח"כ כי לא הספיק הני ץ' מנה מ"ט לא רצו מ"ש סופו מתחלתו אע"כ צ"ל אה"נ אי האי דלא הספיקו הי' מיוקר השער בודאי היו רוצים ומוכרחים ליקח אך לא נתיקר אלא בני ביתם ניתוספו מאשר היו בראשונה ולא רצו הני חסידי' להטיל טורח זה על הציבור וקמ"ל על כרחם הוסיפו כדי צרכם ולכל הנלווים עמהם וכתי' גדלוהו משל אחיו:

6ומעתה אחיי איך יעלה על הדעת להוריד בקודש לפחות ולגרוע אבותינו הוסיפו על כרחם של דייני' ואנחנו ניקום לגרוע ח"ו ובזה"ז אפי' כל מאן דהו נותן שכר לעהר"ר עשרים זהו' לשבוע והוא מאוכלי שולחנו ללמד בניו ללועזי' בלע"ז ואיך ירע בעיני ציבור וקהל עדת ישראל ליתן עשרים זה' לשבוע למחזיק תורה לא תהי' תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם ומה יאמר נותן התורה ית"ש לא עשאוני בני כתורמס הזה הלא ברך ה' את קהל עדתכם והושיב לראש על כסא כבוד גברא רבא ת"ח מופלג תמים דעים איש שלם ענותן ושפל ברך ומדוע יהיו עיני העדה צרה בתת חלב לה' ויעברו ח"ו על לא תאמץ לא תקפוץ לא ירע לבבך הלא יברך ה' את עמו בשלום וחלב חטימו ישבעכם ומברכת ידו יתברכו בניכם וצאצאיכם עם כל הנלווים עליכם שמעו ותחי נפשכם יהי' ה' עמכם הכ"ד החותם בברכת שלום ואהבה רבה: נגהי ליום ה' ז' טבת תקצ"ז לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: