שו"ת חתם סופר, אורח חיים פ

1שלום וי"ר לי"נ הרב הגאון המופלא המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מה' מיכל סג"ל נ"י:

2הבא השתא אתא לקדמנא שלוחי' דמר ומגלת ספר כתב לי ופר"מ צוה עלי להודיעהו עניות דעתי בההוא ינוקא דאתיליד בשבת כ"ח סיון בין השמשות למוצאי שבת בשעה ח' ומחצה והי' יום המעונן באופן שא"א לשפוט על ככבים:

3ולהיות מצותו עוברת עלי לא אוכל למנוע ולעשות רצונו ולחות דעתי וכאשר קבלתי גם מרבותי כי ההלכה רווחת בזה בלי שום פקפוק כדעת המג"א רס"י של"א וכל האחרונים כבר הסכימו כן יע"ש באלי' רבה ותוס' שבת שתפסו במוחלט שיעור בין השמשות אינו כ"א ג' רביע מיל קודם צאת הככבים והוא מסוף שקיעת החמה לתחת האופק:

4והנה לדעת החולקים הם הרוקח בסי' נ"א יע"ש שלשונו מגומגם קצת וצריך תיקון והרא"ם במרדכי ס"פ במה מדליקין והם ס"ל מתחילת השקיעה הוה לילה גמורה מדאורייתא וג' רביעי מילין קודם לזה הוא בין השמשות א"כ ע"כ צריכי' להקדים בע"ש בהדלקת נרות ג"כ והנה אנחנו כלנו במדינות אלו עושי במלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רביע שעה קודם צאת הככבים נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת ואיך אח"כ בהגיע יום השבת ויהי' מוטל עליו למול בנו ביום ח' ללידתו יאמר ויחוש לדעת הסוברים שכבר הי' לילה אז ונמצא עביד תרתי קולי דסתרי אהדדי עשה מלאכה עד סמוך לג' רביע מיל ומתעצל במ"ע של ביום השמיני ימול כאלו אותו זמן היה לילה ויהיה מן המתמיהים שוב מצאתי כעין זה בש"ות ב"ח סי' קצ"ד:

5ועוד דאעפ"י שאיני כדאי ח"ו להכריע במקום אלו הגדולים מ"מ דבריה' צע"ג שכתבו ברוקח שם ובמרדכי שמשתשקע היינו תחלת השקיעה וזה הוא תחלת יציאת הככבים למעלה מעובי הרקיע למטה ונמצא לדבריהם צאת הככבים הנאמר בכל מקום היינו תחלת יציאתם מעובי הרקיע למעלה במקום שאין עין שולט ושביק תנא סימנא השקיעה הנראה לעין ויהיב סימנא ביציאת הככבים למעלה תחלת צאתם ותו הרי בפ' מי שהי' צ"ד ע"א אמרי' מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום מעלות השחר עד הנץ ה' מילין משקיעת החמה עד צאת הככבים ה' מילין ונדחקו בפירושו מתחלת השקיעה עד סוף יציאת הככבים ומ"ט לא שיער בחדא מילתא מתחילת שקיעה עד סופה או מתחלת יציאת הככבים עד סוף יציאתם ולזה י"ל משום דשיער במה שעינינו רואות אלא שכבר כתבנו דלדעתם ע"כ לא נזהרו בעלי הש"ס בזה בדוכתי טובי מסתמא כך הוא דרך בני אדם להלך מעמוד השחר עד צאת הככבים ובהם שיער הש"ס וא"כ הה"נ קרא דנחמי' וחצים מחזיקים ברמחי' מעלות השחר עד צאת הככבים היינו סוף יציאתם ע"כ המחוור כשיטת התוס' ומה שקשי' להו להני גדולים מפ' איזהו מקומן (זבחים נ"ו ע"א) כבר תי' שם בתוס' מיתורא דקרא מרבי' להקדים זמן פסול הקרבנות מתחלת השקיעה משא"כ בשאר מילי ואין זה דוחק כי כן יש במכילתא פ' בא והנותר ממנו עד בקר ב' פעמים ליתן בקר לבקרו של בקר לרבות מעמוד השחר והביאו רש"י בחומש הרי דמרבה מב' פעמים בקר זמן מוקדם מה שלא הי' במשמעות לשון בקר א' אעפ"י דבש"ס דילן לא דריש הכי היינו משום דס"ל דלא צריך קרא להכי אבל לעולם כל היכא דכתי' קרא יתירה מדריש להקדים זמן ויש לעיי' לפ"ז מנ"ל דמילה דוחה שבת מביום דלמא בשבת לא אלא אתא להקדים זמנו שלא ימול אפי' בחול מאוחר לשקיעת החמה:

6עוד יש מקום עיון לפ"ז דזמן הלנת הקרבנות מוקדם לזמן לילה בכל התורה א"כ בדין שתקדים זמן תפלת ערבית מתחלת השקיעה שהיא נגד אברים ופדרים קודם לזמן ק"ש שהוא צאת הככבים וצ"ע בתוס' ורא"ש ריש ברכות יע"ש ואין מפרשים לחשכי"ב בשגם הזמן בהול ואין לי פנאי לעיין:

7ואולי י"ל בזה דס"ל להתוס' דהיא גופי' דנפסל בלינה משקיעה ראשונה ידעו שהוציא ראשו חוץ לפרוזדר ואם אינם יודעים כ' ש"ך סימן רס"ו סק"ט הולכים אחר המנהג והוא תמוה ועיינתי בסמ"ק בפנים וכ' אחר חזקה וכן הגיה בדגול מרבבה וי"ל הכוונה חזקה שלא נולד עד השתא הנה בנדון שלפנינו יש לסמוך ע"ז שלא למולו בשבת אבל אם אירע כן בע"ש צ"ע אם לסמוך על חזקה זו ולמולו בשבת ואין פנאי עתה להאריך בזה וא"כ נשיילי' אי הי' הוציא ראשו או לא:

8ובאמת דברי הסמ"ק צל"ע אדרבא נימא הרי הוא ילוד לפנינו וכמ"ש במקוה הרי הוא חסר לפנינו הואיל וחסר ואתא וה"נ משעה שמתחלת להקשות בלדתה הרי הוא נולד ואתאי נולד ואתאי ע"כ נראה יותר גי' הש"ך לילך אחר המנהג ור"ל מנהג רוב ולדות שאינם מוציאים ראשם קודם לידה:

9הנה כי כן אם נודע לנו בברור שהוציא ראשו או לכל הפחות שמעו קול בכייתו באותו שעה שהזכיר מר הי' יום ודאי לפע"ד כי זמן הלילה לפי השעות הנוהגות הוא בתקופות השנה הזאת לעת עתה ה' מינוטון קודם גמר קשקש ניין אוהר והי' זה רחוק מבין השמשות שהוא רק ג' רביעי מיל ושיעור מיל במוחלט הוא כ"ב מינוטון כמו שהאריך והוכיח בראיות ברורות שאין עליהם תשובה בחק יעקב סי' תמ"ט סק"י יע"ש אמנם אם יש ספק בכלי השעות מי יכול להכניס ראשו בזה וגם כי אולי אין הילוך כלי השעות שבכאן ושמה שווי' וא"א לסמוך על דברי בזה אמנם מר כי אתרי' בשידוע לו שהי' יותר מרחוק מצאת הככבים הנהוג לעת כזאת בשהשמי' בהירים יותר מג' רביעי מיל ע"פי חשבונו של חק יעקב שהוא טו"ב מינוטון לערך אזי הלא גם דעתו נוטה להקל רק שרוצה שאצרף עמו הנני הנני ולמטי לי שיבא מכשורא וכשר וישר הדבר הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד יום ד' ב' תמוז תקס"ג לפ"ק משהק"ס: