שו"ת חתם סופר, יורה דעה עב

1שלום לך תלמידי המופלג מו"ה ישראל נ"י.

2אין לי פנאי להשיבך כלל רק בתרי ותלת מילי להשיב על דברי תורתך להודיעך כי בפעם הזאת לא צדקת כי הרמב"ם והרע"ב כולם מפרשים טעם איסורא לגבו' בכשירה שינקה מן הטריפה משום גנאי כיון שינקה מדבר איסור גנאי לגבו' ותדע הרי אפי' להדיוט יש אוסרים משום מראית עין ונהי לא קיי"ל הלכתא כוותי' מ"מ לגבו' דאיכא קפידא טובא וגנאי גדול אסרי' וא"כ ממילא מובן דלא נפיק מקרא אלא מסברא כל מה שאסור לגבוה להקריב בעצמו יהיה מאיזה טעם שיהיה אזי ממילא היונק ממנו אסור ג"כ משום גנאי ואין צריך לזה מן הבקר ופשוט:

3פלוגתת רבי ורבנן פג"ה דכ"ע ס"ל ממשקה ישראל אלא מר ס"ל דע"כ לא קאי אלא למעוטי טריפה או ערלה דכולו אסור לגבוה אבל היכא שהבשר מותר לגבוה כל מה שבתוכו הותר אפי' הגיד דאלת"ה חלב ודם מא"ל הא ליכא משקה ישראל אע"כ לחלק בכך ואידך סבר מחלב ודם אין ראי' שמצוותן בכך וכן פי' רש"י שם להדיא:

4ועל דברת הרמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח הלכה י' שכ' טעם פסול טריפה לגבוה משום הקריבהו נא לפחתיך וכ' כ"מ דס"ל דרשא מן הבקר אסמכתא בעלמא והקשה בשער המלך פי"א מה' שחיטה מש"ס חולין י"א דאמרי' מנ"ל דאזלי' בתר רובא מרישא של עולה וטובא התם ואי ס"ד לאו דאורייתא קשי' סוגי' דהתם לפענ"ד הו"מ לשנוי' בקיצור דרמב"ם ס"ל מן הבקר אינו ממעט אלא דרוסה המפורש בקרא לאיסורא בהדיוט אכן שארי טריפות שאינו אלא הלמ"מ להדיוט לא רמז קרא דמן הבקר עליהם ולא מיתסרי לגבוה אלא משום הקריבהו והא דלא משני הכ"מ הכי היינו טעמא משום דבתמורה כ"ט מייתי שם הך דמן הבקר ומייתי עלה מיעוטא כל אשר יעבור פי' רש"י למעוטי נחתכה רגלי' והתם לא שייך דרוסה שאינה בחלל הגוף וע"כ נחתך שלא ע"י דרוסה ומשו"ה הוצרך לתרץ דההיא אסמכתא בעלמא אבל לעולם מודה דלענין דרוסה מכפא דמוחא עד אטמא אימעט לגבוה מקרא מן הבקר ודרשא גמורה הוא ואתי' ש"ס דחולין על נכון. ואם אולי לא נתכוון הכ"מ לכך מ"מ הדברים בעצמם נכונים למבין וישרים למוצאי דעת. פ"ב יום ה' כ' שבט קע"דל. משה"ק סופר מפפ"דמ.