שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר ריב

1שאלה ראובן שדכן אמר לשמעון כמה אתה רוצה לתת לי ואני אעשה עם זבולון שיתן את בתו לך לאשה והשיב שאל ממני השיבו תן לי קאפה מבגד ויניציאנו השיבו זה הרבה שהבגדים כהיום הזה ביוקר אמנם תעשה לי הדבר הזה ואני נודר לרצותך היטב השיבו השדכן תן לי ידך ונתן לו ידו ואמר לו יהיה קאפה כמו ששוה בזמן אחר שהוא שש מאות לבנים ושתק שמעון ושתיקה כהודאה דמיא והלך השדכן וטרח טורח גדול ונגמרו השדוכין וגם הוא כתב שטרי התנאים ולא פרע לו באופן ששאל השדכן שכרו ולא נתן לו כלום באמור אליו מחר אתן עד שהגיע זמן החופה ואמר שמעון לשדכן תשתדל שאעשה החופה מהרה ואפרע לך בטוב כמו שנדרתי לך וכן עשה וגמר הענין ונכנס לחופה ואחר החופה העיז פניו לא אתן לך כלום ומעולם לא נתתי לך היד רק אמרתי שאפייסך אמנם עתה איני רוצה לתת לך רק מ' לבנים ועוד טוען לא נטלתי קנין ושבועה איני רוצה לתת כלום ילמדנו רבנו הדין עם מי:

2תשובה

3זיל קרי בי רב הוא ששמעון חייב לשלם לשדכן כל מה שנדר לו כיון שהיה שליח וכתב הרמב"ם והביאו הטור ח"מ סי' קפ"ב האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלים הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בעלמא בינו לבין חבירו ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם וכן כתב הריב"ש בתשובה הביאה ב"י ח"מ סי' של"ה וז"ל כל מה שאדם נודר בשכירות אפילו בעל פה ובלא שום קנין יש לו להשלים כל מה שהנשכר עשה מלאכתו וגדולה מזו כתב הרשב"א הביאה ב"י סי' של"א בני חבורה ששכרו חכם לדרוש להם בכל שבת ועכשיו חזרו בהם בני חבורה כו' והשיב שאינם רשאים וחייבים ליתן לו כל שכרו משלם כל שכן וקל וחומר בנ"ד שכר שדכנות שחייב ליתן ואין צריך קנין ושבועה אלא באמירה בעלמא שהיה בינו לבין חבירו והאריכות בזה מותר גמור עד כאן: