שו"ת רב פעלים, חלק ג, חושן משפט ד

1שאלה. אשה שחללה שבת בשוגג ושאלה פי חכמים לתיקון עצמה, והורו לה לתת לעניים דמי חטאת שמנה, כמ"ש רמ"א ז"ל בש"ע א"ח בה' שבת, והאשה הנז' אין לה משלה כלום לשלם, אם מחוייב בעלה לשלם זו הכפרה בעדה משלו. וגם לשאל הגיעו אם האשה יש בידה ממון של בעלה מה שמביא לה בשביל הוצאות מזונות וצרכי הבית, אם יכולה ליתן דמי הכפרה הנז' ממעות בעלה שבידה, גם אם לא תגיד לו ותודיעהו על זה, יורינו ושכמ"ה:

2תשובה. פסק מור"ם ז"ל באה"ע סי' צ"א ס"ד, קהל שעשו ביניהם תקנות בקנסות ועברה אשה על התקנה בעלה חייב לשלם, ודין זה מקורו מן תרומת הדשן, וכתב הט"ז ז"ל שם תימה על רמ"א שכתב בבירור שחייב הבעל לשלם, ובעל תה"ד השאירו בצ"ע, ובאמת לא דמי זה לחייב קרבן מן התורה וכו', ע"כ נלע"ד דאין להוציא ממון ע"י כפיה בזה עכ"ד, ועיין להש"ך ביו"ד סי' רמ"ח סק"י שהביא דברי רמ"א ז"ל הנז' משמע דס"ל הכי לדינא בפשיטות ע"ש:

3והנה הן אמת דהגאון תרומת הדשן לא ברירה ליה לדמות קנס לצדקה לכפרה דקרבן, אם בנ"ד יודה בודאי דדמי לכפרה דקרבן, דבאמת דמי חטאת הנז' לא אמרוה בתורת קנס אלא בשביל כפרה, תמורת החטאת דעתה בעוה"ר אין לנו מקדש להביא קרבן חטאת ממש, ולפ"ז י"ל גם הט"ז יודה בזה דכופין את הבעל לשלם שהוא דבר כפרה ממש:

4וגדולה מזו כתב מהר"ם מינץ ז"ל בתשובה סי' ז', והביאו בית שמואל בסי' צ"א ס"ק י"ג דאפילו אם נדרה לצדקה חייב בעלה לשלם, וטעמא דידיה כיון דנדרים עונשן מרובה כ"ע מודו דחייב לשלם ע"ש, ועיין להגאון ח"מ אה"ע סי' קל"ט דפשיטה ליה במידי דכפרה חייב הבעל לשלם, ועיין בנו"ב תניינא אה"ע סי' צ"ו דמשמע גם הוא מודה במידי דאתי משום כפרה משלם הבעל, ועיין להרב מהר"ח פלאג'י ז"ל ברוח חיים יו"ד סי' רמ"ח אות וא"ו בדין אין מקבלים מהנשים וכו' שהביא מן הרב מהר"ח ן' עטר ז"ל בספר אור החיים תרומה, דאם היה הגביה לצורך כפרה בכה"ג מקבלים מן הנשים אפילו דבר מרובה ע"ש:

5הנה כי כן נראה בנידון השאלה דחייב הבעל לשלם ומאחר דחייב לשלם אז היא יכולה ליתן זה מן ממון בעלה שבידה, ואין צריכה ליטול רשות מבעלה, כי כיון דהוא חייב לשלם עליה, אין בזה חשש גניבה דהא ממון בעלה מסור בידה להוציא ממנו הוצאות הבית הצריכים ואין צריכה לשאול מבעלה על כל דבר בפ"ע, ודבר זה של הוצאת הכפרה הוא בכלל הוצאות הבית וזה ברור ופשיט, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר: