שו"ת רב פעלים, חלק ג, אבן העזר ו

1שאלה. נשאלתי מן מע' הב"ד יכב"ץ, איך בא לפנינו צלח ראובן כלי'ף ואמר כי בשנה שהיתה קודם שנה שעברה בחוה"מ פסח נכנסתי בבית דודי אחי אמי יצחק צלח כאלץ, והיו יושבים שם סלמאן ראובן דבורה ויחזקאל דנמי והיתה עומדת הבתולה תפאחה בת דודי יצחק הנז' ונתתי לה לירא זהב וקראן ופרוטה, ואמרתי לה הרי את וכו', ונשארו המעות בידה עשרה דקים מ"מ, ובאה אמה ושאלה אותה מה נתן לך, ואמרה לה זאת נתן לי, והביאה אמה המעות והחזירתם לי, ואמרה לי תקח המעות למה עשית כך, ולקחתי אותם מידה, ושאלנו אותו אם היתה כונתך לקדשה באמת או שמא בדרך שחוק עשית כן, ואמר קדשתיה באמת ובעבור זאת נכנסתי לבית, כדי לעשות כן, ואמרתי לעדים שהם סלמאן ויחזקאל הנז' תשמעו, הנה אנכי מקדשה בפניכם, ע"כ הגיעו דברי המקדש הנז' ביום כ"ט ניסן תרנ"ח:

2ואנחנו הב"ד כבר מיום כ"ו כסליו תרנ"ח הבאנו העדים הנז' לפנינו וקבלנו עדותם שלא בפני צלח הנז', מפני שבאותו זמן לא היה בעיר בגדא'ד אלא היה בעיר אחרת, וזה נוסח הקב"ע שהיה לפנינו, במותב תלתא כחדא אנן ב"ד דח"ל, כד אתא קודמנא סלמאן ראובן דבורה והעיד בתורת עדות גו"ש אחר האיום והגזום, ואמר כי בחוה"מ פסח בשנת תרנ"ו, היינו בלילה בבית יצחק צלח כלאץ, והיה עמי צלח ראובן כלי"ף, והיינו יושבים ושותים שכר ובאה תפאחה בת יצחק כלאץ הנז', והביאה לפנינו על השלחן פירות וכיוצא, ואחר שעברה מלפנינו קם צאלח הנז' ורדף אחר תפאחה הנז', ואמר לי, שמע אני רוצה לקדש את תפאחה, ואמרתי לו אני לא אשמע ולא אראה, ברם אני שמעתי שאמר לה הרי את מקודשת לי בזה וכו', ושאלנו אותו אם ראית שנתן לה איזה דבר, ואמר לא ראיתי שנתן לה דבר, ורק ראיתי שתפס ידיה שנראה כאלו הוא נותן לה איזה דבר, ושאלנו אימתי אמר לה הרי את וכו', ואמר בעת שתפס ידיה אמר לה הרי את וכו', ואח"כ הביאה אמה המעות שנראה לי לפי ההשערה שהבת לקחה המעות והביאתם לאמה והיא החזירתם לצאלח הנז' ואמרה אין לך בושה מה המעשה שעשית, ולקח צאלח המעות מיד אמה, וראיתי שהיו לירא זהב א' וקראן אחד ופרוטה נחשת אחת, והיתה עדות סלמאן הנז' בפני הבתולה תפאחה הנז' והיא בת ט"ז שנים, אך צאלח הנז' לא היה בעיר בעת קב"ע זו, ואנן ב"ד דח"ל, שאלנו לתפחה אם אמת הם הדברים האלה שהגיד סלמאן הנז', ואמרה שקר, ורק נתן בידי מעות ולא אמר לי כלום והוא תפס ידי בחזקה ולא ידעתי מה נותן לי, ומה שנתן לי מסרתיו לאמי ואני אין לי רצון בדבר זה שעשה צאלח הנז' ושאלנו עוד לתפאחה הנז' אם היה קודם איזה דברים ביניכם בשביל קדושין ואמרה שלא היה שום דבור על ענין קדושין כלל ועיקר, ואנחנו ב"ד דח"ל, שאלנו לסלמאן אם היה עמך עוד אדם אחר ואמר שהיה אחד שמו יחזקאל בן דנמי:

3עוד במותב תלתא כחדא הוינא אנן ב"ד דח"ל, כד אתא קודמנא יחזקאל בן רחמים דנמי והעיד בתורת עדות גו"ש, אחר האיום והגיזום איך בחוח"מ של פסח שנת תרנ"ו היינו יושבים בבית יצחק צאלח כלאץ, אני וסלמאן דבורה וצאלח ראובן כלי'ף ולא ראיתי שקידש צאלח הנז' את תפאחה בת יצחק צאלח כלאץ ולא נתן לה כלום ולא אמר לה כלום, ושאלנו אותו אם לא ראית שהביאה אמה של תפאחה מעות לצאלח הנז', והשיב שלא ראה כלום, ושאלנו אותו אם אתה קמת והלכת מאצלם, והשיב שלא קם ממסיבתם מתחלה ועד סוף, ועוד שאלנו ליחזקאל הנז' אם אפשר להיות הדברים כאשר העיד סלמאן הנז' ורק אתה לא נתת לבך על הדברים האלה, או אם אתה יודע בברור שהדברים האלו לא היו כלל, והשיב אני הייתי נותן דעתי מתחלה ועד סוף וברור אצלי שלא היו הדברים האלה, והיה כל זה בפני העד סלמאן דבורה הנז' ובפני תפאחה, על כן יורינו המורה איך שורת הדין מחייבת, אם זו הבתולה צריכה גט או לאו ושכמ"ה:

4תשובה. תחלה וראש אני קורא תגר על הב"ד יכב"ץ, שלא שאלו מן העדים באיזה יום בחודש היה זה, ובאיזה יום מן השבוע, כי אם אמרו בחוה"מ של פסח שנת תרנ"ו ואין כאן אלא שנה פ' וחודש פ' ובודאי לא שכחו העדים דבר זה, כי לא היתה המעשה רחוקה מזמן קב"ע, ועיין בסה"ק רב פעלים ח"א אה"ע סי' י"ב מ"ש בענין דו"ח בדיני קדושין ע"ש:

5והנה בנידון זה אין כאן אלא רק עד אחד הוא סלמאן דבורא ששמע שאמר צאלח לתפאחה הרי את מקודשת לי בזה וכו', אך היא הכחישתו, ונודע מ"ש מרן ז"ל בסי' מ"ב ס"ב המקדש בעד אחד אפילו שניהם מודים לא הוו קדושין, וכתב מור"ם בהגה"ה דיש מחמירים בקדש בעד אחד אם שניהם מודים, אבל אם אחד מכחיש את העד אין לחוש ע"ש, ועיין פתחי תשובה ס"ק ה' מ"ש בענין זה דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא, ועיין בספר כרך של רומי מה שהאריך בדבר זה, ושם בדף ק"ג ע"א כתב בעד אחד בהכחשה מן האשה כל פוסקים ראשונים ואחרונים ס"ל דליכא למיחש, ורק מהרמ"ף וחכם צבי ואמרות טהורות כתבו לחוש לקדושין אף דליכא הודאת שניהם ואין ספק דסברתם בטלה אגב מעוטייהו יעש"ב, ועכ"ז כיון דאיכא דפליגי אע"פ דמועטין נינהו צריכה גט משום דבאיסור ערוה אזלינן לחומרא אפילו כנגד הוראת מרן ז"ל וכמ"ש במ"א:

6אמנם בנ"ד איכא עדיפות אחרת להתיר, דמלבד שיש להעד הכחשה מן האשה יש לו הכחשה מן יחזקאל דנמי שאומר לא שמע כלום ולא ראה כלום ואומר שנתן לבו על כך, ומצינו למרן ז"ל בח"מ סי' כ"ט סעיף ג' שכתב אע"פ דלא ראינו אינה ראיה היכא דתרווייהו כי הדדי, ואמר האחד לא ראיתי הו"ל כאומר לחבירו לא ראית והו"ל הכחשה עכ"ל, מיהו נראה דבר זה לא פליט מפלוגתא, דמצינו להכנה"ג בח"מ סי' כ"ט הגהב"י אות ל"ו שהביא מהרדב"ז ז"ל שכתב בשם הרשב"א ז"ל דאפילו אמרו לא זזה ידינו מתוך ידם לא ראינו אינה ראיה ע"ש, ואע"ג דבאמת מדברי הרשב"א אין הוכחה להיכא דיושבים במעמד אחד כאשר יראה הרואה שם, מ"מ סברת הרדב"ז נראה שהוא כך, וגם מדברי הרא"ם ח"א סי' למ"ד משמע דאע"ג שהיו שניהם במעמד אחד, ועד א' אומר שלא ראה אין זה חשיב הכחשה לעד הב' שאומר ראה יע"ש:

7נמצא גם בזה יש פלוגתא, אך יש לעשות בזה שלשה ספיקות, והוא ספק הלכה כמ"ד עד א' אפילו בשניהם מודים לאו כלום הוא, כי כן הוא סברת רוב הפוסקים, ואת"ל דחוששין בהיכא דשניהם מודים, שמא הלכה כמ"ד אם הוא בהכחשת האשה לאו כלום הוא, ואת"ל הלכה כמ"ד אפילו בהכחשת האשה חוששין שמא הלכה אם ההכחשה מעד לעד דחד אמר לא ראיתי דאין לחוש בזה:

8ועוד איכא בנ"ד רעותא אחרת להקל, כי עד אחד זה שהוא יחזקאל דנמי, אמר שלא ראה שנתן לה כלום, וכבר כתבתי בס"ד בתשובה אחרת בסה"ק רב פעלים ח"א שאלה י"א על קדושין של תפחאה בת צאלח אבו אל אזיר, דברי הרשב"א בתשובה סי תש"ך שהביאה מרן ז"ל בב"י סי' מ"ב ומור"ם בהג"ה סעיף ד' דאם לא ראו העדים הנתינה ממש אפילו ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש, ואפילו היא מודה שלקחתו לשם קדושין, דעדות ראיה בעינן יע"ש, וכתבתי דענין הראיה דמצריך הרשב"א בדין הקדושין יש לפרש בשני אופנים, הא' הוא דבעינן שיראו שנותן דבר מידו לידה ולא בעינן שיראו גוף הדבר ההוא שנתן לה מה היה, ואופן הב' דלא סגי בראיה זו, אלא בעינן שיראו העדים כסף הקדושין שנתן לה מה היה, ואם ראו שנתן לה דבר מידו לידה ולא ראו אם הוא כסף או אבן בעלמא שאינו שוה פרוטה אין כאן ראיה, וכפי האופן הב' הבין הכנה"ג סי' כ"ז הגה"ט אות ד' והביא שם, שכ"כ המבי"ט ח"ג סי' קמ"ח ומהרימ"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ג ע"ש, גם הרב פני משה ז"ל ח"א סי' כ"ט מסיק בפשיטות בנידון דידיה כיון שלא ראה העד טבעת הקדושין אינו כלום, דעידי קדושין צריך לראות החפץ או המעות שמקדש בהם, וכ"כ בפשיטות הרב משפטי שמואל סי קכ"ד דף קס"ז, וגם הרדב"ז ח"ג סי' תק"ב מסיק כן. בפשיטות לענין הלכה יע"ש, אך כתבתי שם דהמרדכי בשם הרא"ם נראה דפליג על הרשב"א וס"ל אי איכא דבר המוכיח לא בעינן שיראו הנתינה ממש, ומור"ם בד"מ סי' מ"ב אות ג' הביא דבריו והארכתי שם בס"ד בדברי האחרונים בענין זה:

9והנה נמצא נידון שאלה דידן לדעת הרשב"א ודעמיה אינם קדושין כלל, כיון דהעד אומר לא ראה הנתינה, אך להרא"ם ודעמיה דס"ל אי איכא דבר המוכיח סגי, הנה בנ"ד י"ל איכא דבר המוכיח דהא המקדש צאלח הנז' אמר תחלה לסלמאן שמע שאני רוצה לקדשה, גם ראהו תופס ידה שנראה כאלו הוא נותן לה דבר, ולפ"ז גם בענין זה יש ספק אחר בפ"ע, והוא ספק הלכה כהרשב"א, ספק הלכה כהרא"ם. מיהו שם הבאתי דברי רבינו אליה מזרחי ז"ל סי' למ"ד דף כ"ה ע"ב, דנראה דס"ל מה דאמר הרא"ם ז"ל, דסגי בהיכא דאיכא דבר המוכיח, היינו כגון דעד אחד ראה הנתינה ממש, אך השני לא ראה, דבזה אמרינן כיון דהאחד ראה חשיב דבר המוכיח לגבי עד שלא ראה ע"ש, גם הבאתי דברי האחרונים ז"ל על זה ומכל זה אנחנו למידין להקל בנ"ד:

10גם יש לעשות סניף אחר להתיר בנ"ד בסברה שכתב הרב בני משה שלטון ז"ל סי' ל"ה דף ע"ג ע"א שהנערה אומרת שמעולם לא שמעה ממנו דבר הקדושין כלל, וכתב שנראה מהרשב"א סי' אלף וקע"א דבעינן שיעידו העדים ששמעה בודאי דלשם קדושין נתנו לה וקבלתם יע"ש, וכן הרב משפטי שמואל סי' קי"ב, והרב בנימין זאב העלו להלכה, דכל היכא דיש לתלות השתיקה בטעמא תלינן לה, וכ"ש בצווחה לבסוף דאמרינן סופה הוכיח על תחלתה יע"ש, והרב ראש משביר אה"ע סי' כ"ב דף נ"ח סמך על זה יע"ש:

11ודע כי בסי' מ"ז ע"ב פסק מרן ז"ל עד אחד אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה, אם אמר שמעולם לא היה בה ספק קדושין תנשא לכתחלה, וכתב הגאון ב"ש ז"ל דהכא מיירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים, וכתב עוד אי ליכא אלא ע"א האומר נתקדשה והיא מכחישתו מותרת, ואם יש ע"א מכחיש לזה העד, כתב הרב המגיד דהרמב"ם ס"ל גרע טפי כיון דעד א' מסייע לה אמרינן מעיזה ואסורה, אך הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן ס"ל דמותרת ע"ש, וכתב הרב ערך השלחן ז"ל דהרמב"ם מיירי דזה עד האחד אומר בפני ב' עדים נתקדשה כמ"ש הרב ב"ש, אבל בעד אומר נתקדשה בפני ועד אחד מכחישו והיא גם היא מכחישתו, נהי דאין הכחשת האשה כלום משום דאיכא עד אחד מסייע לה, עכ"ז כיון דאיכא עד אחד בהכחשת חבירו, דאינו כלום, וא"כ אם עד אחד אומר ששמע הקדושין ועד אחד אומר לא שמע אלא נתן לה סתם הוי הכחשה כמ"ש רי"ו בשם הרשב"א שאם היו כולם במעמד אחד דאותם שאומרים לא ראינוה הוי הכחשה וכו' עכ"ל. והנה נ"ד לא דמי להאי דינא דסי' מ"ז הנז' כי בנ"ד העד סלמאן דבורא אינו אומר שא"ל הרי את וכו' בפניו ובפני יחזקאל דנמי, וגם אינו אומר שיחד המקדש את יחזקאל דנמי עמו לעדות כי לפ"ד רק אליו אמר המקדש שמע שאני רוצה לקדש את תפאחה ולא דבר עם יחזקאל דנמי ג"כ, ועוד נמי אינו מעיד שיחזקאל דנמי שמע כמו ששמע הוא ורק אחר ששאלו ב"ד ממנו מי היה יושב עמכם באותה שעה ואמר שהיה יושב יחזקאל דנמי, ולא עוד אלא כששאלו אותו הב"ד אם אתה יודע שיחזקאל דנמי נתן דעתו על הדבר הזה וראה ושמע דברי צאלח המקדש והשיב שאינו יודע, א"כ נמצא אינו מעיד שא"ל הרי את וכו' בפני יחזקאל דנמי ג"כ, ולכן נ"ד אינו דומה להאי דסי' מ"ז הנז', ועוד דהכא בנ"ד בלא"ה לא שייכה סברת הרמב"ם דס"ל כיון דיש עד המסייע לה מעיזה ואסורה, דהא הכא אע"פ ששמעה האשה שהעד סלימאן העיד בפניה ובפני הב"ד שלא ראה שנתן לה כלום לא העיזה להכחיש הנתינה של המעות שהיא העיקר אע"פ שרואה דהעד סלמאן מסייע בזה, ורק הכחישתו בדבור הרי את וכו' והכחשתה היתה קודם ששמעו הב"ד דברי יחזקאל דנמי, כי הב"ד שאלו ממנה אחר עדות סלמאן קודם שדבר יחזקאל דנמי את דבריו, ואין צורך להאריך בדבר זה יותר:

12הנה כי כן ע"פ הדברים אשר הצענו לעיל נראה שיש לעשות בנ"ד תלת וארבע ספיקות להתיר בלא גט ואע"ג דהגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט דף רכ"ד ע"ד נטה דעתו להצריכה גט, אפילו היכא דאיכא תלת ספיקי ויותר אי ליכא חשש עיגון ושעת הדחק ע"ש, הנה בנ"ד כיון דהזיד המקדש לחטוף הבת בערמה שלא מדעתה ושלא מדעת אמה, נוכל לסמוך על ארבע ספיקות להתירה בלא גט, ועוד איכא חשש עיגון נמי כי על הרוב לא ירצה לגרש אם יאמרו לו צריכה גט ומי יודע במה יתרצה כיון דהזיד לעשות הקדושין בערמה שלא מדעתה ומדעת ודעת אביה ואמה, ומה גם דספק הראשון היתר שלו הוא ע"פ רוב הפוסקים ומיעוטא דמעוטא הם דפליגי, ועוד איכא נמי לצרף בזה ספק חמישי דראיתי להגאון חק"ל אה"ע סי' ך' דף מ"ו ע"א שעשה סניף להקל בהיכא דקדש בפני שני עדים והעדים אינם רוצים להיות עדים בדבר ובע"כ קידש בפניהם, שכתב דמהני ד"ז לעשותו סניף להתיר ע"ש, וכן בנ"ד זה העד סלמאן דבורא שא"ל המקדש שמע והשיב שאינו רוצה לשמוע וליראות, וסו"ד בע"כ שמע שא"ל הרי את גם זו יהיה סניף להקל בנ"ד, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר: