שו"ת רב פעלים, חלק ג, סוד ישרים י

1שאלה. ראינו למעכ"ת בספר בן איש חי הלכות שנה ראשנה פרשת מקץ אות י"ב, שהזהרת הרבה באמירת לשון רשב"י בפרשת נח דף ס"ה, אשר הובא לשון זה בזוה"ק פעמים שלש, ובאמת כל המסתכל במאמר זה אע"פ שאינו יודע בסוד ה' יבין מדעתו שיש בו דברים עמוקים מאד, על כן עשינו קבע ללמוד אותו בכל יום ויום, אמנם נכספה וגם כלתה נפשינו לידע קצת מסודן של דברים אלו כי נראה שהם סתומין יותר מלשון שתי האדרות, ומצינו בגליון ספר הזוהר בפ' נח דף ס"ה ע"א שכתב על מאמר זה עיין בפרד"ס מהרמ"ק שער י"א פרק וא"ו, ופתחנו וראינו ולא נתרווה צמאונינו, וזה ברור כי מאמר כזה שהוא סתום וחתום ונעלם מאד א"א לפרשו, אלא רק ע"פ הקדמות רבינו האר"י ז"ל, על כן חלותינו היא להודיענו אם נמצא ביאור על זה בכתבי רבינו האר"י זלה"ה, או לאחד מגורי האר"י ז"ל, ואל תמנע טוב מבעליו כתיב, יורינו ושכמ"ה:

2תשובה. ודאי באמת מאמר זה סתום וחתום במאה עזקאן עמוק עמוק מי ימצאנו, ובודאי שהוא מיוסד על כמה הקדמות שרשיות של רבינו הגדול האר"י הקדוש זלה"ה, ופעם אחת אמרתי לת"ח אחד מלומדי חכמת הקבלה, אם אתה מקובל באמת תפרש מאמר זה לפחות לשליש ולרביע, וכיון דאין אתה יודע מאי קאמר מאמר זה אין בידך כלום מחכמה זו:

3ואשר שאלת אם נמצא ביאור למאמר זה בדברי רבינו האר"י זלה"ה, לא נמצא ביאור אלא רק על חתיכה קטנה מן המאמר והוא בשער מאמרי רשב"י בריש ביאור אדרת האזינו דף מ"ג ע"ג, ואעתיק לך לשונו השייך לזה, אע"פ שאפשר שיש לך הספר הקדוש הנז', וז"ל, בראשנה צריך אני להודיעך ענין השם הזה הנקרא בשתי האדרות האלו והוא עתיקא דכל עתיקין כבר ידעת כי האין סוף האציל את העשר ספירות, ואמנם הוא גניז וטמיר בספירת הכתר כנז' בתקונים, והטעם הוא כי בהיותו טמיר וגניז בכתר אפשר שיתגלה אלינו קצת הארה ממנו, משא"כ בהיותו מסתלק ח"ו מתוכו, והנה בחי' הכתר הזה הוא מתחלק ונכלל בתלת רישין הנז' למטה, וז"ל ג' רישין אתגלפן דא לגו מן דא וכו', והאין סוף מתעלם ונמצא בתוכם, ובהיות הא"ס נמצא ומתעלם בתוכם, אז הוא הא"ס נקרא בשם עתיקא דכל עתיקין, וזמ"ש לקמן האי עתיקא קדישא טמיר וגניז וחכמתא עלאה וכו', וכן בעמוד ב' של דף זו אמר האי עתיקא קדישא אשתכח בתלת רישין וכו', ונמצא כי עיקר שם הזה בעתיקא קדישא הוא הא"ס, אלא שגם התלתא רישין הנז' נקראים גם הם בשם עתיקא דכל עתיקין לבחינת התעלמות הא"ס בתוכם, והבן זה היטב:

4ונתחיל עתה לבאר ענין העשר ספירות שהאציל הא"ס, דע כי תחלת וראשית כל מה שהאציל הא"ס הם עשרה ספירות השרשיות ומקוריות אשר הם שורש ומקור וחיות אל כל האצילות כולו והם עשרה חלקי הכתר של האצילות ונקרא א"א, ואלו העשר ספירות הם הנרמזים כאן באומרו כד אתקן אפיק תשעה נהורין דלהטין מיניה מתקנוי וכו', והם הם אותם הנזכרים בפ' נח דף ס"ה ובפרשת פקודי דף רכ"ז ודרס"ט ע"א וז"ל, וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשעה היכלין, והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהו וכו', ואלה שמותם כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח היד יסוד הרי הם תשעה ספירות הנזכרים כאן:

5ועוד יש בחינה עליונה מכולן, והיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע כלל כנז' לקמן והיא רישא הראשונה שבתלת רישין הנז' לקמן דאתגלפן דא לגו מן דא וכו' והרי עמה נשלמו לעשר ספירות שהם שרשיות ומקוריות והם חיות לכל העולמות ולכל האצילות כולו, ואם כן צריך שתדע כי התרין רישין תתאין מאלו התלת רישין הנז' הנה הם סוד כתר וחכמה הנז' באלו התשעה ספירות, והראש העליונה על שתיהן שהיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע היא למעלה מן התשעה ספירות הנז' ועמה נשלמין לעשר ספירות גמורות. והנה בחינת המלכות לא נזכרה ולא נתגלית באלו התשעה ספירות השרשיות אמנם אח"כ נגלית המלכות מסוד האי רישא עלאה דלא אתידע העומדת למעלה מן התשעה ספירות שרשיות הנז', ובזה תבין מעלת וגדולת המלכות כי היא עטרה בראש צדיק היתה לראש פינה, אשר לעתיד תהיה גדולה מן השמש, והבן זה וכו' וכו':

6כלל העולה צריך שתדע שרש כל דברים האלו כי האין סוף למעלה מן הכל ותחתיו הוא ההיא רישא דלא אתידע שהיא נקראת אצלינו תמיד בשם עתיק יומין ותחתיו הוא אלו התשעה ספירות השרשיות אשר כולם הם בא"א המתפשט ומתלבש תוך עולם האצילות כולו עד סוף נוקבא דז"א דאצילות בכל ענין התפשטותם עד למטה עד הנוקבא וכו', ועיין בשער ההקדמות בדרוש המתחיל וז"ל, ונחזור לבאר בפרטות ענין אלו העשר נקודים איך היו קודם התיקון, ואיך היו אחר התיקון וכו', כל ההקדמה הזאת היטב ושם תראה כי כל אלו התשעה ספירות שרשיות הם הנקראים א"א שהוא ספירת הכתר של כללות עולם האצילות וכו' וכו' ע"ש:

7הנה מאלו הדברים אשר העתקתי לך אפשר שתבין חתיכה קטנה מן מאמר הסתום הנז' של רשב"י זיע"א, ומצאתי להרב המקובל המובהק הרש"ך ז"ל בביאורו לזוה"ק בפ' נח שהביא ביאור לזה המאמר כולו מתחלה וע"ס לך נא ראה, ואותם שש ושבע מילין של המאמר הקדוש הנז' שזכר אותם רבינו האר"י ז"ל בתוך דבריו שהעתקתי לעיל תראה מה שכתב הרש"ך ז"ל בביאורם ואם אתה חכם תעמיק ותשכיל בדבריו אם הם מכוונים עם דברי רבינו ז"ל או לאו, אמנם אני הצעיר אין אני יכול להתבונן בדבר המאמר ההוא אפילו במקצתו עד שיחנני השי"ת ברחמיו חכמה ודעת ותבונה ככתוב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ורחמי אית לן למבעי מקמי שמיא על רזא דנא, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, והשי"ת בחסדיו הגדולים יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

8אחרי כותבי כל הנז"ל ראיתי נכון להעתיק לך פה דברי הרב המקובל הרש"ך ז"ל הנז"ל מ"ש על המאמר הנז"ל לשונו כמו שהוא מפני שאין ספר זה מצוי בידך, והמשכיל יבין מדעתו וז"ל:

9אר"ש ארמית ידאי בצלותין לעילא וכו', הנה קודם נבא אל ביאור המאמר הקדוש הזה צריכים אנו אל כל דברי רבינו ז"ל שכתב בשער טנת"א מ"ב פ"א, אלא כדי שלא נאריך העלה קושט דברי אמת המפורש בדברין למי שהאיר הקב"ה עיני, והוא כי סדר בריאת העולמות מראש עולם האצילות כך היה, הנה בתוך פנימיות א"ק יש בו רל"ב שערים שהם ד' שמות הקדושים עסמ"ב העולים רל"ב שערים ומתפשטים בו בזה האופן, כי ע"ב הכולל ע"ב דע"ב שבו מתפשט בגולגולת עד המצח ועד האזנים, והארתו יוצאת דרך שערות הראש, זו בלבד מתגלה ממנו וס"ג שבו מתפשט מן המצח ועד האזנים עד הטיבור שלו, ומ"ה וב"ן שבו מתפשט מן הטיבור ולמטה, ואחר כך ס"ג הכולל הע"ב דס"ג מתפשט מן המצח ועד האזנים עד הטיבור והוא מלביש על ס"ג דע"ב הכולל וס"ג דס"ג מתפשט מן הטיבור ולמטה עם מ"ה וב"ן דס"ג ואח"ך מ"ה וב"ן הכוללים מתפשטים מן הטיבור ולמטה דא"ק. נמצא כך הוא הסדר מן הטיבור ולמטה עסמ"ב דב"ן הכולל מלביש על עסמ"ב דמ"ה הכולל ושניהם מלבישים על מ"ה וב"ן דע"ב הכולל ומן הטיבור ולמעלה עד המצח ועד האזנים מלביש ע"ב דס"ג הכולל על ס"ג דע"ב הכולל ולא יש שם זולתי שני בחי' אלו ומן המצח ולמעלה מאיר ע"ב דע"ב הכולל, ולא עוד כאשר העלה ברצון הפשוט והקדו' המאציל העליון להמציא להאציל עולם האצילות גזר ועלו כל האורות הקדושות שהיו מטיבור א"ק ולמטה למעלה מטיבורו ואחר עלייתם שם פרסא והפריש בין הטיבור ולמעלה לבין הטיבור ולמטה והיא מ"ש רבינו ז"ל בשער הנקודים פ"ב ז"ל:

10והנה אחר שצמצם עצמו כנז"ל הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טיבורו מבפנים כדי שיפסיק בנתיים יע"ש, ועליית כל אלו האורות למעלה מן הטיבור היו בסוד עליית מ"ן בפנימיות תוך גופו דא"ק והוא כי מ"ה הכולל וב"ן הכולל בכל כללותם היו בסוד הבנים סוד זו"ן המעלי' המ'ן לאו'א וס"ג מ"ה בן דס"ג הכולל היו בסוד ישסו"ת ונזדווגו ע"ב הכולל בכל כללותו עם ע"ב דס"ג, וזווג זה הקדוש הטמיר ונעלם והנורא והטהור היה במנח דא"ק, ובתחילה הולידו והוציאו את הבת סוד שם ב"ן והוא החיצוניות דב"ן הכולל שבפנימיות דא"ק והיה כל מה שהיה בשם הקדוש הזה בסוד שבירת הכלים כנודע, ואח"ך היה כל סדר עליית מ"ן, וזווג הקדוש בפנימות דא"ק הכל כסדר האמור ממש כדי להוציא להאציל להוליד שם מ"ה החדש המתקן כל העולמות, כמ"ש רבינו ז"ל בס' מ"ש ש"ב ח"ג פ"א ז"ל, וכולם צריכים לעלות למעלה בסוד מ"ן במקום עליון בשרשם אשר יצאו משם ושם בפנימיותו דא"ק העלו מ"ן בטעמים של ס"ג שלו בבחינת פנימיות האדם ולא בהבלים היוצאים ממנו חוצה לו אלא בשרשי אורות אח"כ בפנימיות הא"ק שאלו הם הס"ג שלו שהם בחי' נוק' כנודע, כי אלו הטעמים לא היה בהם שום שבירה כלל ואז נזדווגו הטעמים דס"ג הנז' בע"ב דא"ק שהם דבורא ג"כ בבחי' פנימיות שהם המוחין שלו, ואז ע"י זווגם הולידו אור חדש והוא שם מה דא"ק והאור הזה יצא מבחינת המצח דא"ק כי הנקודות יצאו תחלה מן העינים, וזה האור החדש נמשך מן המצח שלו יע"ש, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בספר הנז' ש"ב ח"א פ"ב באופן שלא יש שום הפרש ולא יש שום חילוק בין עליית מ"ן בפעם ראשונה כשעלו להאציל להוליד את הבת תחלה שם ב"ן לכשיעלו בבחי' מ"ן בפעם שנית כשעלו להאציל להוליד את שם מ"ה החדש, ואין שום חילוק רק ששם ב"ן יצא מן העינים דא"ק ושם מ"ה החדש יצא מן המצח דא"ק וכל זה היה כשעלה ברצון הא"ס ב"ה להאציל עולם האצילות:

11הנה כן על דרך זה גם עתה הוא הסדר כל עליית מ"ן ע"י תפילתינו ועסק תורתינו אנחנו בני אבינו בנים אתם לה' אלהיכם מעלים מ"ן לזו"ן וזו"ן מעלי' מ"ן לאו"א ואו"א לא"א וא"א לעתיק ועתיק הוא עצמו מל' דא"ק המתלבש בכתר דאצי' ונעשה עתיק כמ"ש רבינו ז"ל בכ"מ, ומהם שער דרושי אבי"ע פ"א ועולי' מ"ה וב"ן שבתוך גופא דא"ק בסוד מ"ן לסמ"ב דס"ג הכולל אשר הם בבחי' ישסו"ת ועולים מ"ן לע"ב הכולל, וע"י כן נעשה הזווג הקדוש הנורא והגדול הטמיר והנעלם דע"ב הכולל עם ע"ב דס"ג הכולל בפנימיות מצח דא"ק ומשם הארה וסוד מוחין קדישין יוצאה לכל פרצופי האציל ונמשך ויורד מעתיק לא"א ומא"א לאו"א ומאו"א לזו"ן, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער מוחין דצלם פ"ו ובשער מדומ"ן פ"ז ז"ל אבל לחדש מחדש בנים אחרים אינם יכולים אם לא שיקחו התוספת מאביהם מלמעלה מאו"א וגם או"א לוקחים מהיותר למעלה עד המאציל העליון שהוא לבד יש בו כח לחדש תמיד לפי שאין לו סוף, משא"כ בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם מלמעלה ונמצא שאין זווג בעולם של זו"ן כלל אא"כ יהיה הזווג ההוא נמשך מלמעלה עד הא"ס ב"ה יע"ש:

12ויותר מזה ביאר בספר מ"ש ש"ב ח"ג פ"ט ז"ל ומשם ואילך צריכים לחזור מוחין חדשים בכל זווג וזווג מלמעלה להמציא נבראים חדשים, ונמצא בהזדווג הז"א עם נוק' צריך שיעלו הם בסוד מ"ן תחילה עד או"א ואז או"א מעלים לא"א וכן על ד"ז עד רום המעלות ואז גורם שישפיעו משם מ"ד שם מ"ה החדש כי גם הוכלל חו"ג שהוא הדר ואשת מהיטבאל ויורדין מזה לזה יע"ש:

13ועל פי אלה ההקדמות נבא אל פירוש המאמר אמר"ש ארמית ידא בצלותין דכד רעותא עלאה סוד עליית מ"ן שמעלים מ"ה וב"ן הכוללי' שמטיבור דא"ק ולמטה לעילא לסמ"ב דס"ג הכולל שהם בער' ישסו"ת לעיל' לע"ב הכולל המזדווג עם ע"ב דח"ג הכולל:

14קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע ולא אתפס כלל לעלמין הם סוד מוחין דא"ק ע"ב הכולל עם ע"ב דס"ג הכולל, ולכן נפל כל הני דלא אתידע כנגד ע"ב הכולל ולא אתפס כנגד ע"ב דס"ג הכולל כלל לעלמין:

15רישא דסתים יתיר לעילא פי' הוא מ"ש רבינו ז"ל בשער שבירת הכלים פ"ז ז"ל א"ק כולל עסמ"ב בעצמותו וכל א' מאלו הד' כלול מארבעתם ויוצאים ממנו ג"כ אורו' לחוץ שהם ענפיו והע"ב הוא במוחין דיליה נגד א"א דאצילו' ולעילא מגולגלתא יש בו בחי' דוגמת דעתיק דאצילו' יע"ש:

16נמצא שהאי דוגמת עתיק דאצילות שהוא למעלה מגולגלתא דיליה הוא עליון מאד מאד על המוחין דא"ק שהם ע"ב הכולל וע"ב דס"ג הכולל, וזהו שאמר רישא דסתים יתיר ממוחין לעילא כי הוא עליון מאד יותר מהם למעלה על גולגלתא:

17וההוא רישא אפיק מאי דאפיק ולא ידיע פי' ההוא רישא האמורה שהיא דוגמת עתיק דאצי' והיא למעלה ראש על הגלגולת דא"ק אפיק מאי דאפיק משפיע במוחין דא"א בסתר עליון ולא ידיע:

18ונהיר מאי דנהיר כולא בסתימו פירו' נעשה סוד זווג במוחין דא"ק כולא בסתימו כי הוא בתוך בפנימיות רישא דא"ק שם הוא ונהיר מאי דנהיר כולא בסתימו:

19רעו דמחשבה עלאה למרדף אבתריה ולאתנהרה מניה פי' רצון דמחשבה עלאה שהם מ"ה וב"ן הכוללים שהם מטיבור א"ק ולמטה למרדף אבתריה בסוד עליית מ"ן כדו שיעשה הזווג הקדוש והנורא הטמיר הנעלם ההוא ולאתנהרא בסוד קבלת השפע וסוד מוחין מניה:

20חד פריסו אתפריס פי' הוא סוד מ"ש רבינו ז"ל בשער הנקודים פ"ב ז"ל והנה אחר שצמצם עצמו והניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדו שיפסיק בנתים בתוך המים יע"ש:

21ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההיא מחשבה עלאה מטי ולא מטי עד ההוא פריסא, פי' ומגו ההוא למעלה ולפנים מההוא פרסא על ידי עליית מ"ן שעלו מ"ה וב"ן הכוללים שהם מחשבה עלאה נמשך שפע מן המוחין קדישין בסוד מטי ולא מטי והוא מ"ש רבינו ז"ל שם שעיקר האור שעלה בסוד מ"ן ממ"ה וב"ן הכוללים נשארו מן הפרסא ולמעלה, אלא שלהיותם שם בדוחק ואז בוקע פרסא וירד והאיר שאר הגוף מן הטיבור ולמטה יע"ש וזהו מטי ולא מטי עד ההוא פרסא ובקע הפרסא וירד והאיר שאר הגוף נהיר מאי דנהיר פי' הוא האור שיורד מן הטיבור ולמטה ומאיר שאר הגוף:

22וכדין איהו מחשבה עלאה נהיר בנהירו סתים דלא ידיע, פי' וכדין איהו מחשבה עלאה שהם ז"ת דמל' דא"ק שהם עצמם נעשו עתיק של אצילות נהיר בנהירו סתים הוא בחי' זכר דעתיק סוד כתר דמ"ה דלא ידיע שאין לנו שום השגה בו:

23וההוא מחשבה דלא ידע פירוש זכר דעתיק:

24כדין בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע, פי' עיין בשער עתיק פ"א ושם תראה שרדל"א היא בחינת שם ב"ן נוק' דעתיק וכל בטישא נודע שהיא סוד זווג ונעשה זווג עתיק ונוק' והיא העלתה מ"ן תחילה כי זהו סוד הבטישא דאמר בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע:

25בנהירו דפרסא דקיימא דנהיר עמה דלא ידיע ולא אתידע ולא אתגליא, פי' והזכר דעתיק כתר דמ"ה גם הוא בסוד הזווג בטש בנהירו דפרסא היא סוד הנוקבא שלו דקיימא דנהיר תדיר זווגייהו תמיד דלא פסיק כמ"ש רבינו בשער או"א פ"ב יע"ש, ושלש תוארים אלו דלא ידיע ולא אתיידע ולא אתגליא, כנגד שלש ספקות שיש ברישא דל"א כמ"ש רבינו ז"ל בשער עתיק פ"ג ז"ל:

26והנה כבר הוא פשוט אצלינו כי בחינת הכתר דעתיק נעשה מן כתר דכתר דמ"ה ומן בירור ה' ראשונות דכתר דב"ן, ואין כאן עוד שום בירור אחר אלא זה, אבל הספק הוא מה שנבאר עתה והוא כי יש כאן שתי בחי' ובבחינה הראשונה יש בה ספק אחד יע"ש, נמצא ששורש הספקות ועיקרם הם שלשה, לכן נקט שלשה תוארים אלו:

27וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתיידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא, פי' כי נודע שכל פרצופי האצילות אי אפשר להם בזווג ראשון שלהם לברר הברורים לפרצוף שתחתיהם כי הזווג ראשון לעולם אצטריך לעצמם לתקן את גופם, ובזווג השני מתחילין לברר הברורים לפרצופים שתחתיהם, ועיין בכוליה שער מדומ"ן ג"כ הכא וכדין בזווג דהא נהירו דמחשבה דל"א שהיא נוק' דעתיק בטש בסוד עליית מ"ן בנהירו דפריסא הוא היסוד כמ"ש רבינו ז"ל בשער מדומ"ן פ"א ונהרין בסוד הזווג כחדא דנו"ן דעתיק וביררו הבירורין לאו"א:

28ואתעבידו ט' היכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא, בהו כי נודע וכתב רבינו ז"ל בכ"מ שהמלכות נוק' דז"א דאצילות נקר' בחי' נפש, וז"א בחי' רות, ואימא בחי' נשמה, ואבא בחי' חיה, וא"א בחי' יחידה, והנה כתב רבינו ז"ל בשער הולדה או"א וז"א פ"ד ז"ל כי כבר ידעת כי רדל"א הוא למעלה מכל האצילות ותחתיו הם סוד ט"ס דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין והם ט"ס מקוריות דא"א המתפשטות בכל האצי' יע"ש, וז"ש שע"י זווג עתיק ונוק' המציאו והולידו ותקנו את א"א ונוקבא ואתעבידו ט' היכלין הם הט"ס דלאו אינון נהורין בחי' נפש ולאו אינון רוחין בחי' רוח, ולא אינון נשמתין בחי' נשמה ולית מאן דקיימא בהו בחי' חיה כי הוא בחי' יחידה כתר דכל כללו' האצי' הרמוז בקוץ היו"ד:

29רעותא דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשב' דאיהו חד מנייהו בחושבנא כלהו למרדף בתרייהו פי' הנה נודע מ"ש רבינו ז"ל בשער סדר אבי"ע ובשער דרושי אבי"ע בסוד כולם בחכמה עשית שכל פרצופי האצי' שהם אימא וזו"ן אי אפשר להם לקבל אור הא"ס ב"ה אלא דוקא ע"י אבא, נמצא כולם כלולים באבא. והנה כשנעשה כל האצי' כולו בכללותו בעשר ספירות אבא חכמה אימא בינה ז"א ו"ק מחסד עד יסוד מלכות שביעות נמצאים שהם ט"ס חוץ מא"א שהוא הכתר, וז"ש רעותא דכל תשע נהורין שהם הט"ס דכל כללות האצי' דקיימי כלהו כל התשעה במחשבה שהוא אבא כאמור בסוד כולם בחכמה עשית איהו עצמו אבא חכמה הנקר' מחשבה חד מנייהו בחושבנא שהוא בחי' החכמה ראשון שבתשעה כלהו רעותא דלהון למרדף בתרייהו דט"ס המקוריות והשורשיות דא"א לקבל הארה והשפעה מהם:

30בשעתא דקיימי במחשבה ולא מתדבקן ולא אתיידעו ואלין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה עלאה תפסין בה ולא תפסין, פי' הנה נודע מ"ש רבינו ז"ל בשער הנסירה פ"ד שכל המשכת המוחין קדישין הוא ממוחא חכמא סתימא דא"א ומאוירא דכיא דא"א, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בשער מדומ"ן פי' היטב עיין שם ובס' הנסירה כתב ז"ל, אמנם אין כח מוח עילאה עצמו יורד עד אבא ואימא כי גדלה מעלתו עד מאד, אבל זה המוח דאו"א כל גלייו הוא בדיקנא כו' כי יש בו שני מזלות מזל הח' ומזל הי"ג והם זכר ונוק' ומהח' שהוא דכר נשפע כח אבא ומהי"ג שהיא נוק' נשפע כח באימא יע"ש:

31באופן שכל המוחין קדישין וכל השפע על ידי תלת רישין קדישין דא"א שהם כתר ואוירא דכיא ומוחא סתימא הם נמשכין ואין או"א יכולין לקבל מהם עצמם מרוב גודל מעלתם, ואינם מקבלים אלא על ידי שתי המזלות שהם בחינת סוד הדעת דאריך אנפין, וזהו שאמר בשעתא דקיימי במחשבה שהיא עת ושעת המשכת המוחין, וקיימי אבא ואימא במחשבה רוצה לומר ביחוד לא מתדבקין מוחין דא"א לאו"א ולא אתיידעו להם כי אינם מקבלים אלא ע"י המזלות, ואלין שהם המוחין א"א לא קיימי הם עצמם לא ברעות' שהיא אימא ולא במחשבה שהוא אבא עלאה תפסין בה שלפי האמת מקבלין המוחין מהם ולא תפסין שאינם מקבלים מהם עצמם אלא ע"י המזלות מקבלים:

32באלין קיימי כל רזי דמהימנותא וכל אינון נהורין, פי' ענין כל שהאריך רבינו ז"ל בשער א"א פ"ג ופ"ד לאשמועינן היות תלת רישין שבא"א ח"י בחינות סוד חי העולמים, כי מאלו הח"י בחי' מתפשט החיות לכל העולמות כולם וגם בעולם האצי' יע"ש, וז"ש באלין שהם תלת רישין דא"א קיימי כל רזי מהימנותא שהם המוחין קדישין, וכל אינון נהורין שהם החיות לכל העולמות:

33מרזא דמחשבה עילאה כלהו אקרון א"ס ב"ה עד הכא מטו נהורין ולא מטון ולא אתיידעו. פי' מרזא דמחשבה עלאה הוא עתיק שהוא עליון מכל העולם האצי' עד א"א תלת רישין דא"א כלהו אקרון א"ס ב"ה עד הכא מטו נהורין בעלם גדול ולא מטון כי אינם נתפסין ואם נתדבקין ולא אתיידע כי אין בהם תפיסה לא בשום אות ולא בשום כלל כי אם א"א בכללותו רמוז בקוץ היו"ד דהוי"ה, לא כן אבא שהוא יו"ד דהוי"ה שם ע"ב, וכן השאר כנודע:

34לאו הכא רעותא ולא מחשבה, פי' כאשר עולים או"א בסוד מ"ן לא"א אינם עולים כי אם במזלות, אבל בתלת מוחין רישין דא"א לאו הכא רעותא שהיא אימא ולא מחשבה שהוא אבא אין שום חד עולה:

35כד נהיר מחשבה ולא אתיידע ממאן דנהיר, פי' כשנמשכין המוחין, כד נהיר מחשבה שהוא אבא ולא אתיידע ממי מקבל ממאן דנהיר, אלא הוא מקבל תוספת הארה ושפע ואינו יודע ממי מקבל:

36כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר למאן דנהיר, פי' אחר שמקבל אבא המוחין אחר זווגייהו דאו"א כדין אתלבש מוחין דאבא בתוך נה"י דאבא, ונה"י דאבא עם המוחין שבתוכם אסתים גו בינה שמתלבשים ונסתמים בתוך נה"י דבינה כנודע שכן הסדר והדרך, ונהיר למאן דנהיר הוא שנכנסין בו בתוכו מוחין דאו"א:

37ואעיל דא בדא ואתעבידו עד דאתכלילו כלהו כחדא פי' גם בז"א מניה נמשכים חלק הנוגע מן המוחין לנוק' ואעיל דא הוא ז"א בדא היא הנוק' עד דאתכלילו כלהו הם או"א וזו"ן כחדא:

38וברזא דקרבנא כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא כדין קיימין כלהו בסליקו ומחשבה אתקטר בא"ס ב"ה, פי' הוא מ"ש רבינו ז"ל בכונת התפלה דרוש ג' ז"ל אח"כ ע"י פרשת קרבן התמיד אנו מעלין פנימיות ג"ר של עשיה למעלה ונעשים בחי' חיצוניות של ג' תחתונות דיצירה וז"ס קרבן התמיד שהוא לקרב התחתון בעליון כו' יע"ש סדר עליית העולמות משלש אל שלש וכעד"ז עולים בסדר המדרגות עד עתיק יומין דאצי', ובזה יתבאר לך מ"ש בס"ה כי רעותא דקרבנין סלקא עד א"ס ב"ה לעילא לעילא פי' כי ע"י הקרבנות עולין העולמות ומתקשרין זה בזה מדרגה למעלה ממדרגה עד א"ס ב"ה ע"ש. וז"ש וברזא דקרבנא כד סליק עשן קטרת הקרבן כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא משלש אל שלש כדין קיימי כלהו בסליקו כי מסוף עולם העשיה מתחילין עד סוף העליון דעולם האצילות קיימי בסליקו ומחשבה עתיק דאצי' אתעטר בא"ס ב"ה שהוא סוד דא"ק כי א"ק א"ס אקרי כמ"ש רבינו ז"ל בשער א"א פ"ב יע"ש:

39ההוא נהירו דאתנהיר מניה מחשבה עלאה אקרי א"ס ומניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר ועל דא כלא קאים. פי' לפי שאמר א"ס שלא תאמר א"ס ב"ה ממש אלא ההוא נהירו דאתנהיר עתיק שהוא מחשבה עלאה ממי שמקבל עתיק שהוא א"ק אקרי א"ס ומניה דא"ק דאקרי א"ס אשתכח שורש כל פרצוף וקיימא ונהיר למאן דנהיר ועל דא סוד הקרבן כלא קאים כמ"ש רבותינו ז"ל, על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה עבודת קרבנות ועל גמילות חסדים: