שו"ת רב פעלים, חלק ד, חושן משפט ה

1שאלה ראובן הגיד לשמעון חידה אחת ועשה תנאי עמו שאם כל היום ההוא כולו לא יוכל לפתור אותה אז יתחייב שמעון ליתן לראובן זהוב אחד וכדי שלא יהיה בזה דין אסמכתא הוציא שמעון מתחילה הזהוב ההוא מכיסו ונתנו ביד שליש על תנאי זה שאם עד הערב לא יפתור החידה שיגיד ראובן יתן השליש את הזהוב לראובן ואם יפתור אז יחזיר לו הזהוב ועל מנת כן אמר ראובן את החידה לשמעון ועשו ועד ביניהם שקודם הערב יבואו שניהם לבית השליש ואם שמעון יפתור החידה אז יחזיר השליש את הזהוב לשמעון ואם לאו יתן הזהוב לראובן וכל אחד הלך לדרכו והנה שמעון כאשר ראה עצמו שלא יוכל לפתור החידה הלך בצינעה אצל חכם אחד פקח הרבה והגיד לו הענין ובקש ממנו שהוא יפתור לו החידה כדי שילך ויאמר הפתרון בבית השליש ולא יפסיד הזהוב וכן עשה החכם והגיד לו הפתרון והלך שמעון ואמר הפתרון ולקח הזהוב שלו ועתה בא השואל ושאל אם פשע החכם בזה שהגיד הפתרון לשמעון וגרם שיפסיד ראובן הזהוב שלא כדין כי ראובן והשליש חשבו ששמעון פתר החידה מעצמו:

2תשובה בהשקפה הראשנה עלה בלבי לדמות זה הענין למעשה שהביא במדרש רבה בתחילת איכא רבתי ע"פ רבתי בגוים שהביא שם כמה מעשיות ובכלל הביא ג"כ מעשה באחד שנכנס לבית הספר ששם התינוקות יושבין לפני רבן והרב שלהם לא היה שם עמהם והיה שואל להם דבר חכמה והיו משיבין אותו ואמרו בא ונעשה בינינו שכל מי ששואל דבר חכמה ומנצח את חבירו שאינו יודע להשיב שיקחו לו את בגדיו אמר להן הן אבל אתם תאמרו ראשונה מה שאשאל מכם שאתם בני העיר ואני איש נכרי א"ל לא כן אלא אתה איש זקן ולך נאה להשיב ראשון ואז אמרו לו חידה אחת ולא היה יכול להשיב להם ועמדו ולקחו את בגדיו והוא הלך אצל רבי יוחנן רבן וא"ל כ"כ רעה יש ביניכם שכאשר יבא איש אורח אליכם אתם באים ולוקחים את בגדיו א"ל ר"י שמא דבר שאלה אמרו לך ולא יכולת להשיבם א"ל כן ואז הגיד לו ר"י פתרון החידה ומיד הלך זה לבית הספר והשיב להם הפתרון והחזירו לו בגדיו והרגישו שרבי יוחנן רבן אמר לו הפתרון וקראו עליו המקרא הזה לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי ע"כ ע"ש:

3והשתא מכאן יש להוכיח לנ"ד דלא חטא החכם בזה שהרי גם הכא באותה מעשה כבר לקחו הבגדים וזכו בהם מחמת שלא ידע זה הפתרון ואיך ר"י הגיד לו הפתרון כדי שילך ויאמר הפתרון מדעתו וישיבו לו הבגדים דכיון שזה לא אמר הפתרון מדעתו אז הם זוכים בבגדים מן הדין אלא ודאי כל כהאי גוונא לית לן בה וה"ה בנ"ד:

4אך אמרתי אין מכאן הוכחה כלל דהתם ראה ר"י שהם לקחו הבגדים שלא כדין כי לא קנו בזה מדין אסמכתא ולהכי הגיד לו הפתרון כדי שיחזירו לו הבגדים משא"כ בנ"ד שזה שמעון הניח הזהוב מעיקרא ביד שליש ועשו תיקון בזה להנצל מדין אסמכתא אין לו לחכם לגרום נזק לראובן בהגדת הפתרון לשמעון שלא כדין:

5וחזרתי ואמרתי אם נאמר דהוה עובדא בכ"ג דלא קנו מדין אסמכתא למה עשה כן ר"י להגיד לו הפתרון כדי שילך הוא ויאמר אותו מעצמו ויקח הבגדים אדרבה היה לו לר"י להוציא הבגדים מיד תלמידיו להדיא משום דלא קנו בזה מדין אסמכתא ויחזיר לאותו אורח כדי שבזה ידעו הדין דלא קנו מדין אסמכתא. אך אמרתי עכ"ז אין משם הוכחה לנ"ד די"ל ראה התרעומת של זה האורח ואע"פ שלא היה תרעומת מצד הדין רצה לעשות עמו לפנים משורת הדין וידע שתלמידיו מוחלין בזה בעבור רצונו שהוא אח"כ הגיד להם הדבר שהוא עשה כן וברור לו דלא קפדי בזה והוא ע"ד מ"ש בגמרא באותם שקולאי דתברו ליה לר"פ דייני דחמרא ושקל גלמייהו וחייבו ר"פ להחזיר להם גלמייהו ולא עוד אלא א"ל שישלם להם שכרם ואל וכי דינא הכי והשיב לו אין למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור וכן כאן עשה ר"י כל זה לפנים משורת הדין וידע דתלמידיו מוחלין לעשות לפנים משורת הדין וגם למלאת רצונו הטוב: