שו"ת רב פעלים, חלק ד, אורח חיים יח

1שאלה מפרם יע"א עיר שאין להם מים מתוקים לשתיה רק מחוץ לעיר יותר מאלפים אמה ימצא איזה בארות שמימיהם יכולים לשתות והגויים יושבי הארץ רשעים אינם מניחים לשום יהודי ליגע בבארות אשר מחוץ לעיר אלא הגויים הם שואבים מים מהבארות ומוכרים ליהודים כל ימות השנה ואם ירצו היהודים לשאוב מים למצת מצוה צריכים הם לשכור גויים שישאבו להם והגוי מניחם על החמור ומביאם לבית היהודי והיהודי הולך עמו לראותם בלבד:

2גם ימצא באותה העיר איזה באר בתוך העיר שהמים שלו הם מלוחים אבל לא כל כך כמו שאר הבארות שהם מלוחים ביותר ויכולים ללוש במים ההם עיסה ומאלו הבארות יכולים לשאוב מים בעצמם בצנעה ובנחת:

3עוד יש אצלם ג"כ באר שמתכנסים בו מי גשמים מן הדרכים והמים ההם מתוקים כראוי אבל מאוסים קצת מחמת לכלוך הדרכים. הנה זה כתבנו שלשה אופנים יורינו המורה איזה מן האופנים ההם מוכשר יותר לשאוב לשם מצת מצוה ושכמ"ה:

4תשובה אופן השני בבארות שהם מלוחים זה ודאי לא מכשר דאע"פ שכתב השואל שאינם מלוחים ביותר שיכולים ללוש בהם העיסה מ"מ הוא קרי להו מלוחים ובודאי האדם אינו שותה אותם מחמת מליחותם ולהכי לא אריך למילש בהו המצה כי המלוחים חריפים הם וממהרים חימוץ העיסה ופוק חזי מ"ש מור"ם בהגה"ה סי' תנ"ד ס"ה דאם נתן מלח בעיסה אפילו בדיעבד יש לאסור ועיין באחרונים ז"ל:

5ואופן השלישי גם זה לא יכון מאחר דהשואל קורא עליהם שהם מאוסים מחמת לכלוך הדרכים וא"כ יש לחוש בהם כמה חששות:

6אך אופן הראשון הוא נכון כי המים נשאבים בנקיות ממקום נקי ומה שהגוי שואבן בידו אין בזה פיסול בדיעבד כי מ"ש מור"ם סי' תנ"ד דאסור לשאוב מים על ידי גוי למצות של מצוה היינו רק לכתחילה וכמ"ש הגאון חק יעקב ז"ל סק"ח שכן מבואר במהרי"ל שחומרא יתירה הוא לכתחילה וכ"כ רש"ל ע"ש וכן מפורש להדיא בש"ע להגאון ר"ז ז"ל ומ"ש הפר"ח ז"ל טעם משום דמכשירי מצוה כמצוה היינו לכתחילה ולכ"ע כל דלא אפשר חשיב כדיעבד ושרי וכ"כ הגאון ר"ז סי' תנ"ד סוף סעיף י"ב דאם מוכרח לשאוב ע"י גוי חשיב כדיעבד ומותר:

7ועוד הא בנ"ד עדיף טפי דכתוב בשאלה הנז"ל שהיהודי הולך עם הגוי עד מקום המים לראות בלבד דלפי הנראה דהגויים אע"פ שאין מניחים היהודי ליגע במים שבבאר לשאוב בידו אם יעמוד היהודי עם הגוי השואב לא קפדי מאחר דאינו נוגע וא"כ השתא דגוי שואב וישראל עומד על גביו והשתא יאמר היהודי לגוי בעת ששואב שישאוב המים לצורך מצת מצוה כי בכה"ג מצינו דמהני להרא"ש ז"ל בעיבוד העורות לס"ת שפוסל בהם עבוד הגוי אך אם ישראל עומד על גביו אע"פ שאינו מסייעו מותר ואע"ג דגבי טווייה של ציצית גם הרא"ש ז"ל פוסל בכך משום דאמרינן נכרי אדעתא דנפשיה קעביד היינו טעמא דעיבוד עורות שאני כיון דאין צריך לחשוב לשמה אלא בתחלת העיבוד וזה בנקל יעשה הגוי ע"ד ישראל המלמדו והמזהירו על כך משא"כ גבי טוויית ציצית דכל הטווייה צריכה להיות לשמה גם הרא"ש מודה דלא מהני שומר ע"ג ומזהירו:

8והא דנ"ד שצריך לשאוב מים לשם מצת מצוה כל זה הכונה היא ברגע אחד ודמי למעבד עורות ועיין מ"ש בזה הגאון ר"ז בה' ציצית סי' י"א ועיין להב"ח בי"ד סי' רמ"א ושאר אחרונים שם:

9וא"כ לסברת הרא"ש ז"ל אפילו בדבר שפיסולן מן הדין גם בדיעבד מהני עומד ע"ג ומזהירו ואע"ג דהרמב"ם חולק גם בעבוד העורות התם משום דפוסל עבוד הגוי בדיעבד לכן יעשו כאופן הראשון הנז' בשאלה והיהודי יעמוד על גביו ויזהירו לשאוב לשם מצת מצוה ואין צורך להאריך בזה יותר והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו בתורתו. אכי"ר: