שו"ת רב פעלים, חלק ד, אורח חיים כ

1שאלה ח' עשה סוכה בשתי דפנות דוקא והרגיש בה ביו"ט והורה לו אדם א' שיעשה דופן שלישי ע"י חבלים ושאלו ממני אם יפה הורה לו בכך לעשות הדופן ביו"ט ע"י חבלים:

2תשובה מקדמת דנא נשאלתי במי שנפלו הדפנות של סוכתו בתוך ימי החג שרוצה להחזירם בחול המועד ונשאר הסכך כמו שהוא עומד על העמודים ועצים השוכבים על העמודים הם דקים שאין בהם טפח באופן שלא היה נשאר בדפנות שיעור טפח סמוך לסכך ונשאלתי אם סוכה זו כשרה או"ד הו"ל תעשה ולא מן העשוי כיון שנמצא השתא הסכך עשוי קודם הדפנות וכמ"ש מור"ם בהג"ה סי' תרל"ה דאין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות וכתבתי על זה תשובה באורך תחילה וראש הבאתי מחלוקת גדולי האחרונים בעשיית הסכך קודם הדפנות וכתבתי כי דין זה הוא מחלוקת בין גדולי האחרונים ורבי האוסרין גם הבאתי דברי הרב ידיו של משה ז"ל ודברי הרב שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' קס"ו ומהרש"ך בשנות חיים גם הבאתי דברי הגאון מהרא"ם ז"ל בספר יראים ומ"ש הרב מהר"י טייב ז"ל בביאורו שם והארכתי בזה בס"ד בתשובתו הנז':

3ואיך שיהיה הנה בנידון השאלה הזאת לא נעשה הסכך מעיקרא בכשירות כי מתחילה עשה הסוכה בשתי דפנות ואח"כ ביו"ט הרגיש בזה דהא ודאי כאשר ישלים הדופן הסוכה פסולה גם בדיעבד תולמ"ה היכא דאין בעצים שמונח הסכך עליהם שיעור טפח והגם דהב"ח ודעמיה מכשירים בדיעבד עכ"ז כיון דאיכא אוסרים וגם כי רבו האוסרים והוא ספק תורה כי האוסרים ס"ל פסולה מן התורה א"כ לא סגי בהני וצריך לסתור הסכך אח"כ ולהחזירו וזה א"א לעשות ביו"ט:

4גם עוד בנ"ד איכא איסורא בזה מצד עשית הדופן עצמו שעשה אותו ביו"ט להכשיר הסוכה דאיתא בגמרא דעירובין דף מ"ד ע"א דאם נפל דופן הסוכה ביו"ט אין לו תקנה אלא רק ע"י שיעשה את חבירו דופן לסוכה ובתנאי שלא יודיענו אבל לא יוכל לעשות דופן מבהמה וכלים וכן פסק מרן בש"ע סי' תר"ל סעיף י"ב ע"ש ואפילו ע"י שצדד להתיר הרב פרי מגדים סי' תרל"ח אות א' בהיכא דאין לו סוכה אחרת משום דהוי מכשירי אוכל נפש כבר פקפק על דבריו הרב עקרי הד"ט ז"ל סי' ל"ב אית ט"ו וכן הרב בית השואבה דף נ"ז ע"א סעיף ח' ג"כ תמה על דבריו מן הגמרא דעירובין הנז' המבואר בנפלה הדופן ביו"ט דאין תקנה אלא על ידי אדם אבל בכלים אסור לעשות הדופן ביו"ט דלא הותר לעשות משום אוכל נפש וכל שאסור לישראל לעשותו אסור לעשות ע"י גוי ועוד דאפילו צורך אוכל נפש לא הותר אלא בהיכא דאפשר לעשותו מעיו"ט ע"ש:

5וכן מפורש יוצא בש"ע סי' שט"ו ס"א דמחיצה העשויה להתיר סוכה או להתיר טלטול אסור לעשות בשבת ויו"ט ע"ש א"כ זה המתיר לעשות דופן לסוכה ע"י חבלים כדי להתיר הסוכה אפילו אם נאמר שיעשה באופן שלא יקשור קשרים כיון דהוא עושה הדופן כדי להתיר סוכה אסור לעשות ביו"ט:

6והיה אפשר להליץ בעד זה המורה ולומר כי אע"פ שהיתה חסירה דופן אחד מ"מ יש בעצים ששוכב עליהם הסכך שעור טפח סמוך לסכך ואז הו"ל עשיית הדופן תוספת וכמ"ש בב"י סי' שט"ו בשם המרדכי שאם היה מבע"י טפח מותר להוסיף עליה בשבת וכן היה עושה מהר"ם במחצלת והביא זה מור"ם בהג"ה בש"ע סי' שט"ו ס"א ע"ש:

7אך קשה להליץ עליו בכך כי מדברי השואל נראה שהוא התיר לעשות דופן בחבלים למטה סמוך לארץ שיעור עשרה טפחים דוקא ולא אמר למלאת כל הדופן ההוא מלמעלה למטה בחבלים והיתר התוספת לא שייך אא"כ נמשך המחיצה מן הטפח ההוא הסמוך לסכך ולאו בכה"ג שהמחיצה שעשה היא רחוקה הרבה מן אותו הטפח הסמוך לסכך שהיה שם מתחילה וא"כ השתא אפילו אם נאמר שהיה בעצים שעציהם מונח הסכך שיעור טפח תחת הסכך כיון שאין זה התוספת שעשה ביו"ט מחובר עם זה הטפח אלא רחוקה כמה וכמה לא שייך כאן היתר התוספת ביו"ט:

8ואין לומר כיון דאמרינן גוד אסיק מחיצתא הו"ל כאלו מילא כל הדופן ההוא דזה אינו דלא מהני ד"ז דגוד אסיק לענין זה ג"כ לומר דחשיב זה מוסיף אהל כיון דאין התוספת נמשך ויוצא מזה הטפח עצמו:

9ודע כי אשתקד נשאלתי מן חכם אחד ענין דומה לזה שהיה חסרון בדפנות והרגיש הבעה"ב בזה ביו"ט אך שם לא היה דופן אחד חסר לגמרי אלא היו שלשה ורק כל השלשה דפנות היו חסרים טפח כי היו רק תשעה טפחים ובתשובה הנז' כתבתי כי בתוספת מחיצה המתרת יש שלש דעות הא' דעת מהר"ם שהביאו המרדכי שהעתיקו בב"י שמתיר בתוספת היכא דאיכא טפח פרוס מבע"י, הב' דעת המג"א ז"ל בסי' שע"ו סוף ס"ק ג' דס"ל דלא הותר תוספת מחיצה בשבת אלא בהיכא דהטפח היה בולט מן הצד גבוה עשרה טפחים ומגיע עד הארץ ורק הרוחב שלו הוא טפח אבל אם הוא רק פרוס מלמעלה רוחב טפח לא מיקרי בכה"ג מוסיף וכו' וכן הוא דעת תוספת שבת, והג' סברת ר"ת והר"ן ודעמייהו דס"ל בכל גוונא אין להתיר בתוספת מחיצה המתרת והנה דעת מרן ז"ל בש"ע לא נתברר בדין זה וגם בב"י לא גילה דעתו אלא רק העתיק דברי המרדכי ופירש דבריו מיהו כתבתי על נידון הנז' שהיה בעצים ששוכב עליהם הסכך טפח להקל להתיר לעשות התוספת של טפח החסר מן המחיצה ע"י לבוד משום דידוע דלא אמרינן לבוד להחמיר אלא להקל כמ"ש במג"א סי' תק"ב ס"ק ט' ועיין באשל אברהם ריש סי' שט"ו ע"ש וכתבתי דיש בנדון הנז' ס"ס להקל והוא מתהפך וכו' כל זה כתבתי בתשובה הנז' ועתה אין פנאי להאריך יותר בדבר זה כי כל זה אני כותב בנחיצה רבה והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר: