שו"ת רב פעלים, חלק ד, אורח חיים כז

1מה ששאלת בענין ההדס אם לא נמצא אלא רק הדס שוטה אם הוא פסול ומבטלין מצות לולב:

2תשובה פסול מדינא דגמרא ואם נוטלו לא חשיב כלום והו"ל נוטל ג' מינין בלבד ואנן לא קי"ל כסברת בעל ההשלמה דמתיר בשלשה מינין בלבד בשעת הדחק וכנז' בסי' תרנ"א:

3והיכא דאיכא הדם שהוא שני עלין ע"ג שני עלין הנה בזה התיר הרמ"א בשעת הדחק ואע"ג דהרב בכורי יעקב בתרע"ז ס"ק י"ב פקפק בדברי הרמ"א הנז' עכ"פ הם יכולים לסמוך על דברי הרמ"א ולברך עליו:

4ומה ששאלת על מ"ש בסי' תרנ"א ס"א דבמקום דחק דליכא הדס כשר דסגי בחד שאינו קטום מהא דבשעת הדחק אפילו בחד קטום כשר אם הדין כן:

5תשובה זו היא ס' הרמב"ן ז"ל וכתב המג"א כדאי הוא הרמב"ן לסמוך עליו בשעת הדחק וכתב הגאון פ"מ משמע דאז ג"כ מברכין עליו ע"ש וכן הביא ג"כ הרב בכורי יעקב ז"ל ע"ש ואע"ג דעכ"פ לא פליט זה מפלוגתא והיה ראוי ליטלו בלא ברכה ועל כיוצא בזה כתבתי בתשובה במ"א בס"ד:

6ומה ששאלת אם מותר לאגוד הלולב ביו"ט

7תשובה מפורש בתרנ"א בש"ע אם לא אגדו מבעוד יום או שהותר אגודתו א"א לאוגדו ביו"ט בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה ע"ש וכתב בכורי דאסור לעשות הכא עניבה כדרכו דהיינו בתחלה קשר ועליו עניבה אלא יעשה עניבה ע"ג עניבה בלא קשר כלל ע"ש:

8ומה ששאלת אם מותר לומר לגוי ביו"ט שיחתוך מן המחובר לולב כדי לקיים מ"ע דאורייתא של נטילת לולב ואמירה לגוי שבות דרבנן:

9תשובה אפילו אם המצוה מן התורה לא הותר אמירה לגוי אלא בדבר שהוא מדרבנן דאז הוי שבות דשבות אבל במלאכה דאורייתא לא הותר אמירה לגוי וכנז' בש"ע סי' ש"ז:

10והיכא דאמר לגוי ביו"ט ראשון שיביא לו לולב לצורך יו"ט שני אסור ואם הוא עושה רק מלאכה דרבנן שרי דלא הותר שבות לצורך יום שאחריו אלא דוקא אם יש בזה צורך אותו היום עצמו ג"כ אבל אם אין בו צורך אותו היום כלל לא הותר בשביל מצוה לצורך מחר כן העלתי בתשובה בס"ד באורך והט"ז מחמיר אפילו בשבות דשבות דבעי צורך אותו היום ג"כ ע"כ:

11ולכן בנידון שאלתכם ג"כ הדין הוא כך דבמלאכה דאורייתא אין להתיר לומר לגוי ביו"ט לצורך מחר משום דבעינן שיהיה לצורך בו ביום ג"כ אבל בשבות דשבות יש לסמוך על זה להקל: סימן כ"ח