שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה יד

1שאלה אשה אחת ילדה ארבעה וחמשה בנים בצער לידה הרבה וכל פעם מוספת צער על הקודם ובפעם החמישית הגיעה עד שערי מות בעיבורה וסוף ילדה בת בצער גדול ואמרו לה הרופאים אם תתעבר עוד תמות ולכך אחר לידה זו לא נזקקה לבעלה עד שמצאה לה סממנים שמונעין את ההריון ממנה וסממנים אלו תשים אותם בפנים עד המקור אחר התשמיש בשני ימים או יותר ועל ידי סממנים אלו מוכרח שתראה דם בשעה שתשים אותם או אחר יום או יומים ואז תאסור עצמה מחמת הדם ולא תזדקק לבעלה ותמתין עד שיבא לה הוסת העקרי שלה ותראה דם כנהוג והיא ג"כ תעשה הפסק בטהרה כנהוג ותספור ז' נקיים ותטבול ותזקק לבעלה וג"כ אחר שתזקק לבעלה בשני ימים או יותר תחזור ותניח הסממנים האלה והם יעשו פעולתם כדרכם שתראה דם מכתם ותאסור עצמה וכן על זה הדרך כך התנהגה בעצמה שנה ושנתים והנה מחמת הרגלותה ברוב הימים באלו הסממנים לעשותם בכל פעם נעשה לה טבע חדש שתהיה רואה דם בשעת תשמיש אך אינה רואה בליל א' לטבילתה אלא לפעמים בליל ב' לטבילתה או ליל ג' או ליל ד' או ליל ה' בעת שישמש עמה רואה מחמת תשמיש וזה הטבע החדש נעשה לה אפילו אם לא תעשה אותם הסממנים כלל ורק היא רואה דם בשעת תשמיש מחמת תשמיש מליל ב' לטבילתה ואילך כאשר אמרנו ואח"כ יבא לה הוסת העקרי שלה ורואה דמי נידתה כנהוג אצל הנשים כי הוסת העקרי שלה יבא לה בזמנו ולא יכזב:

2והנה נזדמן פעם אחת עשתה סממנים אחרים ומחמת אותם הסממנים החדשים נתעברה והוצרכה אחר העיבור לעשות סמנים הראשונים ועל ידם הפילה את הולד:

3ועל זאת באנו לשאל מן מעכ"ת אם מותר לשמש עם אשה כזאת כיון שרואה דם מחמת תשמיש גם באנו לשאול אם מותר לעשות הסממנים האחרים החדשים שתתעבר על ידם ולא תראה דם מחמת תשמיש ואחר שתתעבר כמו עשרים יום תעשה סממנים הראשונים ותפיל אותו הולד ואם הן כזאת והן כזאת אסור לעשות אם צריך לגרשה או ליקח אשה אחרת ונבקשה שתראה התשובה במהרה כי השעה צריכה לכך ושכמ"ה:

4תשובה אם זו היא רואה דם מחמת תשמיש בשעת תשמיש אסור לשמש עמה ואע"פ שהוסת שלה בא בזמנו ויש לומר שמחמת הסממנים שהורגלה בהם מקודם נעשה לה הטבע הזה שתראה דם בשעת תשמיש כי כן הענין מוכח מ"מ אין להתיר בכך כי שמא דם זה אע"פ שנעשה להם מחמת הרגילה באותם סממנים הנה הוא בא מן המקור ואוסר אותה בודאי:

5ורק נשאר לנו לברר השאלה השנית דאם זאת האשה תעשה סממנים החדשים ולא תראה דם אחר תשמיש ותתעבר אם מותר לעשות אותם סממנים הראשונים כדי שתפיל שאם לא תפיל תסתכן לפ"ד הרופאים בודאי:

6והנה מקדמת דנא כמו שתי שנים מ"מ נשאלתי באשה אחת אשר הרופאים פ' אחת גזרו אומר ואמרו שאם תתעבר תהיה מסוכנת מאוד אם מותרת לשמש במוך שתשים אותו לפני תשמיש:

7וכתבתי שדבר זה נפתח בגדולים והאריכו בזה רבני אשכנז בתשובותיהם והסכימו לאסור איסר להניח מוך באותו מקום בשעת תשמיש דהוי כמשמש על עצים ואבנים ומשחית זרעו לבטלה בידים:

8ברם כמה מן האחרונים התירו לקנח במוך אחר תשמיש להוציא הזרע וכמפורש כן בדברי הגאון חתם סופר י"ד סי' קע"ב והגאון אמרי אש בי"ד סי' ס"ח והרב בינת אדם בשער כ"ה סי' ל"ו ע"ש והגם שהגאון רע"א סי' ע"א הביא מן שיטה מקובצת דאיכא איסורא בדבר זה דאע"ג דאשה לא מפקדא אפו"ד אפ"ה אסורה להשחית זרע בטלה ע"ש וכן הגאון ח"ס ז"ל שם כתב דעת הרשב"א בשם הרמב"ן דפ' כל היד שיש איסור לאשה בקנוח אחר תשמיש ע"ש:

9מ"מ כתבתי שם שהסומך בזה על המקילין אין מזניחין אותו יען כי מרן ז"ל בש"ע י"ד סי' קצ"ו סעיף י"ג פסק כהרא"ש להתיר בכך ע"ש ואע"ג דיש לחלק ולומר דהתם לא התיר אלא בדרך מקרה אבל אם בתמידות כל הימים אפשר דמודה לאסור ועוד יש לחלק נמי חילוק אחר מ"מ כיון דמצינו הרבה האחרונים ז"ל שהתירו בכך להדיא יש לסמוך עליהם במקום צורך ודוחק ועוד שכן נמי מבואר היתר זה בהרשב"א בתורת הבית באורך ע"ש וכמ"ש האחרונים ז"ל בזה על כן המורה להתיר בכך יש לו על מה לסמוך:

10אך בלא"ה אופן זה אין בו תועלת לאותה האשה יען כי גם אם תקנח אחר תשמיש אינו ברור שלא תתעבר וכן כתבו האחרונים דתרופה זו אינה בדוקה דאין סמא בידה דדילמא לא תקנח יפה וכיון דיש לה ספק שמא תתעבר ותסתכן אינה יכולה לסמוך על תיקון זה של קנוח אחר תשמיש ולכך כתבתי דאותה אשה אין לה תקנה בכך ומן השמים ירחמו עליה זה הוא תוכיות התשובה שהשבתי על שאלה הנז"ל מקדמת דנא:

11ועתה אני חושב שמא אותה האשה שנשאלתי בעדה קודם שתי שנים היא היא האשה הנצבת פה בשאלה זו כי אפשר אח"כ נמצאו לה סממנים הנז"ל ונהגה בהם והיתה משמשת עם בעלה על ידי אלו כנז' בשאלה:

12ולכן נבא עתה להשיב על שאלה הנז' אם מותר לה לעשות סממנים שתפיל תכף בתחלת העיבור שלה כדי שלא תסתכן והנה הגאון חוות יאיר ז"ל בסי' ל"א נשאל מגדול אחד על אשת איש שהרה לזנונים ואחר המעשה נתחרטה אם היא רשאה לגמוע דבר מאבקת רוכל שתפיל העובר מבטנה והשיב לו כי בגמרא דפרק יוצא דופן מוכח דעובר לאו נפש הוא וכן משמע מן פ"ז דאהלות דעובר לא אקרי נפש מיהו י"ל דעכ"פ איסורא איכא להרגו אך מן פ"ק בגמרא דערכין דף ז' נראה דמותר דאיתא האשה שיצאה ליהרג מכין אותה נגד בית הריונה כדי שימות הולד תחלה ולא תבא לידי ניוול ע"ש ורק בזה יש לדחות ולומר התם שאני דעכ"פ סופו למות עמה לא חיישינן לחיי שעה לכך ממתין אותו לכתחילה וכו' וסו"ד נראה דעת הגאון חוות יאיר ז"ל שאין להתיר לכתחילה בדבר זה:

13וראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל בשאלת יעב"ץ ח"א סי' מ"ג דגם הוא נשאל בזה אם מותר לקלקל עובר בבטן אמו שזינתה בין א"א בין פנויה והביא דברי הגאון חוות יאיר ז"ל הנז' ודעתו הוא שאם היא א"א שזינתה ונתעברה מותר לכתחילה לקלקלו שתפיל אותו אבל פנויה שזינתה ונתעברה דעתו הוא דאיכא איסורא להשחית העובר שלה ע"ש:

14וראיתי להגאון מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' צ"ט דס"ל באשה ישראלית מותר להתעסק עמה ברפואות כדי שתפיל אם יש בזה לצורך האם ופשיט לה מגמרא דערכין הנז' דאמרו מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד ולא תבא לידי ניוול אלמא בשביל ניוול האם הורגין הולד בידים ולא חשו משום איבוד נפשות ע"ש:

15מיהו מצאתי להרב ז"ל הנז' שם בסי' צ"ז שיצא לחלק בהך דגמרא דערכין הנז' ולפי חילוקים הנז' נדחית ראיה זו ואיך כאן בסי' צ"ט סמך עליה ואפשר דאח"כ עשה לה חילוק אחר דלפי חילוקו שפיר הוי ראיה מזה ואיך שיהיה בסי' צ"ט התיר להדיא לצורך האם:

16אך אנחנו לא נוכל לסמוך להתיר לכתחילה אפילו לצורך האם וא"כ בנ"ד אין להתיר ורק איכא לחלק בנידון השאלה הנז' דהשואל אמר לי בפירוש שהיא עושה סממנים להפיל אחר העיבור בעשרים יום דהולד עדיין הוא חתיכת דם ולא נצטייר באבריו כראוי וגרע מנפל דעלמא שיש חיתוך אברים והוא קרוב להא דמשחית הזרע וא"כ יש לומר כל כהאי גוונא אין זה נפש כלל ואפילו האומרים לכתחילה אסור יודו בכהאי גוונא וזה הוא חילוק פשוט ומסתבר וכבר כתבנו דהשחתת הזרע אחר תשמיש התירו ויש לסמך עליהם בשעת הדחק:

17ולכן אשה הנז' בשאלה אם ברור לה בעת שעושה הסממנים להפיל עדיין לא נצטייר העובר באברים ממש יען כי היא אחר שתראה בא זמן הוסת שלה ולא ראתה דם אז חוששת לעיבור ואז עוסקת בסממנים להפיל כל כהאי גוונא שרי לה לעשות לכתחילה ורק בתנאי שלא תראה דם בשעת תשמיש כי דבר זה אין לו היתר וזה פשוט:

18מיהו צריך השואל להתיישב בדבר היטב כי שמא בשתיית הסמנים תבא לידי נזק וחולי כי הלא ידעתי במנהג כל המלכיות בבתי הרופאים אחר שילמד היטב ויתנו לו סמיכה לרפואה ישביעו אותו שלא יתן דבר לאשה שתפיל ולא יתן דבר לאשה לפסוק דם נדתה ממנה שלא תראה דם עוד יען כי כל אופנים של סממנים שיעשו הרופאים בדברים רובם הם בחזקת סכנה לאדם וא"כ גם זאת האשה הן אמת שכבר נסתה בסממנים אלו ולא מצאה שום סכנה מ"מ אפשר שאין כל העתים שוות ולכך תזהר ותשמר מחמת חשש זה ולא תעשה דבר אא"כ ברור לה שאין בו שום חשש מיחוש:

19ועצה טובה אמינא כי בליל טבילה תקנח אחר התשמיש היטב ככתוב לעיל ואם לפעמים לא עלה הקנוח היטב ונתעברה אז תעשה סממנים אלו ויועיל הקנוח למעט בעשיית הסממנים שאז יהיו בדרך מקרה וכעת לא יש פנאי להאריך יותר בזה והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר: