רי"ף בבא בתרא לט:

1על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן ואידך אם קדם המוכר וכתב שטר ללוקח כאותה (דף עז:) ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה:

2לא את האנתיקי: מאי אנתיקי אמר רב פפא עסקא דבגוה :

3מכר את הצמר לא מכר את הבקר וכו' היכי דמי אילימא באתרא דקרו ליה לצמד צמר ולבקר בקר פשיטא צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה ואלא דקרו ליה לצמד נמי בקר כוליה זבין ליה לא צריכא דקרו ליה לצמד צמד ולבקר בקר וקרו ליה לצמד נמי בקר ר' יהודה סבר הדמים מודיעים ורבנן סברי אין הדמים מודיעים ואין הדמים ראיה ואי אין הדמים ראיה ניהוי ביטול מקח (דף עח.) וכי תימא כי האי גוונא קא סברי רבנן לא הוי אונאה והא תנן ר' יהודה אומר אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו:

4מאי אין הדמים ראיה דהוי ביטול מקח ואי בעית אימא כי אמור רבנן כאן בכדי שהדעת טועה כאן בכדי שאין הדעת טועה אומר מתנה יהיב:

5מתני' המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו ר' יהודה אומר פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין כיצד היה חמור לפניו