רי"ף בבא בתרא נ:

1ספיקא היא ולא מפקינן ממונא מספיקא ורב סבר כבן ננס דאמר תפוס לשון אחרון (דף קה:) דא"ר הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי.

2מאה מעי אסתירא אסתירא וקיימא לן כל היכא דפליגי רב ושמואל בדיני הלכתא כוותיה דשמואל והא דפליג רב נחמן עליה דשמואל התם (ב"מ דף קב:) במעשה דצפורי בא' ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה בדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני ר"ג ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור ואמר שמואל בבא באמצע החדש עסקינן אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר ור"נ אמר אפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר לאו טעמיה דרב נחמן דתפשינן לשון אחרון הוא דהא אפי' איפך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בשנים עשר זהובים לשנה קאמר ר"נ דיהבינן כוליה למשכיר אלא היינו טעמיה דר"נ דקרקע בחזקת בעליה קיימא ולא מפקינן ממונא מחזקיה מספיקא אלא מוקמינן ממונא בחזקת מאריה והוה ליה אידך המוציא מחבירו עליו הראיה והכי נמי עבדינן גבי מדה בחבל הן חסר הן יתיר וגבי מאה מעי אסתירא אמרינן הלך אחר הפחות שבלשונות כי היכי דלוקמו נכסי בחזקת מרייהו וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ור"נ ושמואל בהא לא פליגי והלכתא כוותייהו:

3(דף קו.) בסימניו ובמצריו פחת משתות הגיעו עד שתות ינכה איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות וינכה והילכתא כרב הונא דתניא כותיה פיחת שתות או שהותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו ואע"ג דקא פסק גאון בספר מקח וממכר כרב יהודה הלכתא כרב הונא מהאי טעמא דכתבינן:

4(דף קו:) רב פפא זבן ארעא מההוא גברא א"ל הויא עשרין גריוי משחא ולא הויא אלא חמיסר אתו לקמיה דאביי א"ל סברת וקבילת אמר ליה והא אנן תנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה א"ל ה"מ דלא קים ליה בגויה ומר כיון דקים ליה בגויה סבר וקבל והא עשרין אמר לי דעדיפא כעשרין אמר לך:

5תניא רבי יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהן קנו