רי"ף בבא בתרא סא.

1תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להן סלע נותנים להן סלע ואם אמר אל תתנו להן אלא שקל אין נותנין להן אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל וגרסינן בפ' מציאת האשה (דף ע.) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הילכתא בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו נותנין להן כל צרכן והא קי"ל הלכה כר"מ דאמר מצוה לקיים דברי המת הני מילי במילי אחרניאתא אבל בהא מינח ניחא ליה והא דאמר הכי לזרוזינהו הוא דעבד:

2מתני' (דף קלג:) הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשבג"א אם לא היו בניו נוהגין בו כשורה זכור לטוב:

3גמ' איבעיא להו מי פליגי רבנן עליה * אולי צ"ל דרשב"ג [כ"ה בא"י וכ"ה ברש"י] דרבן גמליאל או לא תא שמע דא"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי בי עבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברתא דלא ידעת מהי מינייהו נפק זרעא מעליא ירושלמי אמר רבי אבא בר ממל הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עליהם הכתוב אומר (יחזקאל ל״ב:כ״ז) ותהי עונותם על עצמותם:

4מתני' (דף קלד.) האומר זה בני נאמן וזה אחי אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו מת יחזרו נכסים למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו:

5(דף קלה:) מי שמת ונמצאת דאיתיקי קשורה לו על ירכו הרי זו אינה כלום זיכה בה לאחר